פתח רבי שמעון ואמר:
כל המצוות שבתורה שנתן הקב"ה לישראל הן כתובות כולן בדרך כלל בפסוק בראשית ברא אלוהים עד המאמר ויהי אור. כמ"ש והולך,שהוא מצוות היראה ועונשה, ובא כלולות כל המצוות של התורה.
ערך ומגיש רבי דוד קורן
מאמר: פיקודי אורייתא פיקודא קדמאה
...............זוהר כרך א' עמוד קפ'ד ..............
קפט) בראשית ברא אלוקים: זו היא המצווה הראשונה לכולן, ומצוה זו נקראת יראת ה' ,
הנקראת ראשית. שכתוב,ראשית חכמה יראת ה' .יראת ה' ראשית דעת
משום שדבר זה ,יראה ,נקרא ראשית .
וזה הוא שער להכנס אל האמונה.
ועל מצוה זו מתקיים כל העולם.
פירוש.הוקשה לו ,כי כאן חושב המקרא את היראה שהיא ראשית אל החכמה,
וכאן שהיא ראשית אל הדעת. ואומר,מפני שהיראה היא ראשית
לכל ספירה וספירה שאי אפשר להשיג שום ספירה זולת ע"י השגת היראה תחילה.
וז"ש , תרעא לעאלא גו מהימנותא: כי אי אפשר להשיג אמונה שלמה זולת מתוך יראתו ית".
וכפי שיעור היראה כן שיעור השראת האמונה.
וע"כ ועל פיקודא דא התקיים כל עלמא.
כי אין העולם מתקיים אלא על תורה ומצוות,
כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ( ירמיה ג").
וכיוון שהיראה היא ראשית ושער לכל מצווה להיותה השער לאמונה,
נמצא שעל היראה מתקיים כל העולם,
וז"ש הכתוב
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ .
שעם היראה הנקראת ראשית שכל המצוות כלולות בה
ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
ולולא היראה לא היה בורא אלהים כלום.
קצ) יראה אתפרש לתלת וכו': ביראה מפורשת לשלש בחינות,
שתים מהן, אין בהן שורש כראוי,
ואחת היא שורש היראה.
יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו,או ירא מעונש גופו או מעונש כספו,
ועל כן הוא ירא אותו תמיד.נמצא,שהיראה הוא ירא מהקב"ה,
לא שם אותה לשורש כי תועלת עצמו היא השורש.והיראה היא תולדה ממנה.
ויש אדם הירא מפני הקב"ה,משום שירא
מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהנם.שתי מיני יראות האלו,דהיינו היראה מעונש עוה"ז.והיראה מעונש עוה"ב.אינן עיקר היראה ושורשה.
קצא) יראה דאיהי עיקרא וכו': היראה שהיא עיקר הוא שהאדם יירא מפני אדונו,משום שהוא רב ושליט,העיקר והשורש של כל העולמות,והכל נחשב כאין לפניו.כמו שכתוב,וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.וישים חפצו באותו מקום שנקרא יראה.
ביאור הדברים,מלמדנו שיש ג' אופנים ביראת ה',
שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית.א)שמתירא מהקב"ה ושומר מצוותיו כדי
שיחיו בניו ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו,דהיינו יראה מעונשים שבעוה"ז.ב)
שמתירא גם מעונשים של גיהנום.ואלו השתיים אינן יראה אמיתית,
כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה',
ראשית חכמה יראת ה'
אלא מטעם תועלת עצמו,ונמצא שתןעלת עצמו הוא השורש,והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו,אלא יראה דאיהי עקרא,
למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט,עקרא ושרשא דכל עלמין,
וכלא קמיה כלא חשיבין,
דהיינו שיירא מהשי"ת משום שהוא גדול ומושל בכל.
הוא גדול משום שהוא השורש,
שממנו מתפשטים כל העולמות,
וגדלותו מתראה על כל מעשיו.
והוא מושל בכל משום שכל העולמות שברא הן העליונים והן התחתונים,
נחשבים לפניו כלא כלום,
שאינם מוסיפים משהו על מהותו יתברך.
וז"ש ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי יראה:
שישים לבו מאויו באותו מקום הנקרא יראה,
שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון ובחשק המותאם והראוי למצות המלך.
קצב) בכה רבי שמעון וכו': בכה ר"ש ואמר,אוי אם אומר אוי אם לא אומר.
אם אומר ידעו הרשעים איך לעבוד לאדונם.
ואם לא אומר יאבדו החברים את הדבר הזה.
כי במקום שהיראה הקדושה שורה
חש כנגדה למטה יראה רעה,שמכה והולמת ומשטינה,
והיא רצועה להכות את הרשעים.
דהיינו להענישם על עוונותיהם,וע"כ ירא מלגלות,
כדי שלא ידעו הרשעים איך להפטר מן העונש.כי עונשם הוא טהרתם.
ביאור הדברים,רומז בזה,שאינו יכול לגלות במקום הזהאת דבריו במילואם,
מפני שמתירא שלא להזיק את הרשעים.
והוא כי בא לגלות כאן איך להתדבק בעץ החיים,
ולא לנגוע לעולם באילנא דמותא,
שזה יכשר רק לאותם שכבר תיקנו בחינת עץ הדעת טו"ר.
אבל הרשעים שעוד לא תיקנו את החטא של עצה"ד טו"ר,
אסור להם לידע זה,
כי הם צריכים לעמול מקודם בכל העבודות,
עד שיתקנו את החטא דעצה"ד.ותמצא כזה גם בכתוב
פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם(בראשית ג')
שאחר שחטא אדם בעצה"ד גורש מג"ע,
מחשש שמא יתדבק בעץ החיים ויחיה לעולם,
ונמצא הפגם שעשה בעצה"ד ישאר לעולם בלי תיקון.
ולפיכך,בכדי שלא יאבד מהצדיקים הזכאים לידע דבר זה,
גילה הדבר בדרך רמז.
קצג) ומאן דדחיל בגין וכו':
ומי שירא מפני עונש הכאה ושיטנה,כאמור,אינה שורה עליו אותה יראת ה',
הנקראת יראת ה' לחיים.
אלא מי שורה עליו.היא אותה יראה רעה.ונמצא ששורה עליו אותה הרצועה,
היראה הרעה,ולא יראת ה'.
קצד) ובג"כ אתר דאקרי וכו': ומשום זה,המקום שנקרא יראת ה' נקרא ראשית דעת.וע"כ נכללה כאן מצוה זו.וזו היא השורש והיסוד לכל שאר מצות התורה.מי ששומר את היראה הוא שומר הכל.
ומי שאינו שומר את היראה,אינו שומר מצות התורה, כי זו,היראה. השער לכל.
פירוש.סובב על מה שהביא לעיל שפעם אומר הכתוב ראשית חכמה יראת ה',
ופעם יראת ה' ראשית דעת.
וביאר באתר דיראה קדישא שרי, מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג וכו',
כלומר,שבסיום היראה הקדושה הנקראת יראת ה' לחיים,
יש שם יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה,
וה"ס ורגליה יורדות מות.
אשר המקיים מצות היראה מטעם דאיהו רב ושליט,נמצא מתדבק ביראת ה' לחיים.
ואותם המתיראים מטעם עונש דמלקיותא ולא מטעם מצוה,
עליהם נאמר,מגורת רשע היא תבואנו(משלי ח') כי היראה
דסיומא שולטת עליו ומלקי ליה.ומבחינה זו,
שהסיום של היראה שוכנת ברצועה רעה לאלקי לחייבא,
נקראת גם היראה העליונה הקדושה בשם ראשית דעת יראת ה',
להורות שיש להדבק רק בבחינת הראשית שלה שהיא יראת ה' לחיים.
ולהשמר מהיראה דמלרע,שהיא הרצועה בישא.ועי"ז נתקן החטא דעצה"ד.
קצה) ובג"כ כתיב בראשית וכו': ומשום זה כתוב ,בראשית ,שהוא יראה, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ .
כי מי שעובר על זו,עובר על כל מצות התורה.
וענשו של מי שעובר על זו ,
הוא ,שרצועה הרעה הזו דהיינו ,היראה הרעה ,מכה אותו.
והיינו,והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוקים.
הרי אלו ארבעה עונשים להעניש בהם את הרשעים.
קצו) תהו דא חנק וכו': תהו ,זה חנק,שכתוב קו תהו (ישעיה ל"ד)
חבל מידה (זכריה ב"),
בהו , זו סקילה,היינו אבנים המושקעות בתוך תהום הגדול,
בשביל עונש הרשעים.
וחושך,זו שריפה,שכתוב,ויהיה כשמעכם את הקול מתוך החושך
וההר בוער באש עד לב השמים חושךוגו'.
וזו היא אש חזקה,שעל ראש רשעים יחול(ירמיה כ"ג) לשרוף אותם.
ביאור הדברים,כי אותם שאינם מקיימים יראת ה' מטעם מצות המלך,
אלא מטעם יראת עונש ,
נלכדים בקליפות תהו ,שתמהים למה אינם מבינים מחשבותיו ודבריו ית',
וקליפה זו נבחנת לחבל מחנק על צווארו של האדם המפסיק לו אויר דקדושה לנשימת חייו.
וז"ש דכתיב קו תהו ,חבל מדה ,מקרא א' כתוב קו תהו ,
ומקרא ב' חבל מדה,ובא זה ולמד על זה ,
אשר פירושו של קו תהו הוא חבל מדה,
כי לפי הקו והשיעור של תמיהתו כן מידת החבל שהס"א משליך על צוארו וחונק אותו.
והסה"כ מושכי העון בחבלי השוא(ישעיה ה') .
וז"ש,בהו דא סקילה,
אחרי שכבר ניצוד ע"י הס"א בחבל על צוארו,כבר יש להן כח לעשות בו כחפצן,הוא לסקלו או לשרפו או להורגו בסייף,כמ"ש והולך. וסקילה
פירושו שמרוצצין את גלגלתו ע"י תאוות רעות ומחשבות רעות ומושכין אותו לתהומא רבא להענישו וחושך דא שריפה וכו'.שרי לאוקדא לון שס"א מסובב אותו באש חזק ההולך ושורף החיות דקדושאמהם.
קצז) ורוח דא הרג וכו' : ורוח זהו הרג בחרב.כי רוח סערה היא חרב שנונה , הלוהטת בו.
כמו שאתה אומר,ואת להט החרב המתהפכת,
ונקראת רוח. זהו עונש למי שעובר על מצות התורה,
שכתוב אחר יראה,הנקראת ראשית,שהיא כלל הכל.
כי אחר בראשית שהיא יראה,
נאמר תהו ובוהו וחושך ורוח,שהם עונש ד' מיתות,מכאן ולהלאה,
שאר מצות התורה.
פירוש. כי הס"א שולח בו רוח סערה,
ראשית חכמה יראת ה'
שהוא כמו חרב שנונה המפרידה ראשו מגופו
ופסקיה לכיותיה .
וז"ש,ההיא עונשה וכו' וכתיב לבתר יראה ראשית,דאיהי כללא דכלא: סובב על הנ"ל,
שכל המצות שבתורה כלולות בבית' הפסוקים הראשונים,מבראשית עד ויאמר אלהים יהי אור.
ואומר,דההיא עונשה הנזכר שהוא ד' מיתות המרומזות
בתהו בהו,חושך,ורוח
הם כתובות אחר יראה ראשית המרומז בכתוב בראשית באר אלהים,
ונמצא שהפסוק הא' הוא יראה ראשית,
דהינו עיקר היראה שהיא לחיים,
והפסוק הב' הוא העונש למי שאינו דבוק ביראה ראשית,
והם כללא דכלא,
להיותם השער לאמונתו יתברך כנ"ל. ונמצא שכל המצות שבתורה כלולות בה.
מכאן והלאה שאר פיקודין דאורייתא מהפסוק ויאמר אלהים יהי אור ואילך,דהינו כל המצות שבתורה הם פרטים כולן של מצות היראה
מאמר פקודא תניינא
קצח)פקודא תניינא וכו':
המצוה השניה,זו היא מצוה שמצות היראה מתאחזת בה ואינה יוצאת ממנה לעולם,
והיא אהבה,
שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה. ומה היא אהבה שלמה.
זו היא אהבה רבה.שכתוב,התהלך לפני והיה תמים.
פירושו שלם באהבה. וזה שכתוב,ויאמר אלקים יהיה אור,
זו היא אהבה שלמה הנקראת אהבה רבה.
וכאן היא מצוה,שיאהב אדם את אדונו כראוי.ביאור הדברים,
כי יש אהבה התלויה בדבר,
דהיינו שבאה מרוב טובה שהשפיעה לו השי"ת,שעי"ז נתדבק בו ית' בלב ונפש.ונהנ
אע"פ שדבוק בו ית' בתחלית השלמות מ"מ נחשבת לאהבה בלתי שלמה. וזה שדרשו
רז"ל (ב"ר פ"ל) על הפסוק
את האלהים יתהלך נח,אשר נח היה צריך סעד לתמכוף,
כמ"ש יתהלך לפני והיה תמים.כי התהלך לפני,
פירושו בלי סעד, אלא לפני,ואע"פ שלא תדע אם אבא אחריך לסעדך.וז"ש רחימו שלים,דא אהבה רבה,דכתיב התהלך לפני והיה תמים,
דהינו שלא יהיה נצרך שום סעד לתומכו,
כמו שנאמר אצל אברהם התהלך לפני,והיה תמים שלים ברחימותא,שאע"פ
שאיני נותן לך כלום,מ"מ תהיה אהבתך שלמה להתדבק בי בכל לב ונפש.
קצט) אמר רבי אלעזר וכו': אר"א: אבי ,אהבה בשלמות אני שמעתי פרושה,אמר לו:אמור בני לפני רבי פנחס,כי הוא נמצא באותה המדרגה.אמר רבי אלעזר,אהבה רבה,היינו אהבה שלמה שהיא בשלמות משני הצדדים,ואם לא נתקבלה בשני הצדדים אין היא אהבה בשלמותכראוי.
פירוש.שאמר לו לפרש בחינת אהבה רבה קמיה דרבי פנחס משום שהוא כבר השיג מידת אהבה רבה כהלכתה,
ויבין היטב מה שיאמר.וי"ש,אהבה שלמתה בשלימו דתרין סטרן:כמ"ש להלן,בין בדינא ובין בטיבו,
ואפילו הוא נוטל את נשמתך תהיה אבהתך בו ית' בשלמות הגמורה,
כמו בעת שנותן לך כל טוב שבעולם.
ר) ועלדא תנינן וכו': וע"כ למדנו,בשני צדדים מפורשת האהבה להקב"ה,יש מי שאוהב אותו בשביל שיש לו אושר,אריכות ימים,בנים סביב לו,מושל על שונאיו,דרכיו יכנו לו,ומתוך כך אוהב אותו ואם יהיה לזה ההפך הקב"ה יחזור עליו הגלגל בדין קשה,יהיה שונא אותו,ולא יאהב אותו כלל.ומשום זה אהבה זו אינה אהבה שיש לה יסוד
פירוש.שמתוך ששורש אהבתו מיוסד על דבר משהו,נמצא,אם בטל הדבר,בטלה האהבה.
רא)רחימו דאקרי שלים וכו: אהבה שנקראת שלמה,היא,אותה אהבה שהיא בשני צדדים,בין בדין ,בין בחסד והצלחת דרכיו.שיאהב את הקב"ה,כמו שלמדנו,אפילו הוא לוקח ממך את נשמתך,זו היא אהבה שלמה שהיא בשני צדדים,בחסד ובדין.ועל כן,האור של מעשה בראשית יצא,ואחר כך נגנז,וכשנגנז יצא דין הקשה,ונכללו ב' הצדדים,חסד ודין,יחד,שיהיו שלמות.זו היא אהבה כראוי.
פירוש.כי האור שנברא בששת ימי בראשית,
דהיינו במאמר יהי אור,חזר ונגנז,כמ"ש(בראשית א' דף רפ"א אות שנ"ב).
יהי אור לעוה"ז ויהי אור לעוה"ב כי נגנז האור מעוה"ז והוא מתגלה רק לצדיקים לעוה"ב,
למה נגנז,והוא כד אגנז נפק דינא קשיא,
שעם גניזת האור יצא דין קשה בעוה"ז,
שעי"ז ואתחלילו תרין סטרין כדא,
למהוי שלימו ,שניתן מקום להתכללות ב" הקצות כאחת,
כי עתה תצויר האפשרות לגלות שלמות אהבתו גם בשעה שנוטל את נפשו ממנו,וניתן מקום להשלמת אהבה.
באופן שאם לא היה נגנז,והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה רבה,
זו חסרה מהצדיקים,ולא היתה לה שום אפשרות לבוא פעם לכלל גילוי.
רב)נטליה ר' שמעון וכו': לקחו ר' שמעון ונשקו .בא רבי פנחס ונשקו וברכו .ואמר,בודאי הקב"ה שלחני כאן,זה הוא אור הדק שאמרו לי שנכלל בביתי,ולאחר כך יאיר כל העולם.(לעיל אות קפ"ו) א"ר אלעזר,ודאי,
היראה אינה צריכה להשכח בכל המצות, כל שכן במצוה זו,
אהבה צריכה היראה להתדבק בה. ואיך היא מתדבקת .היינו,כי האהבה היא טוב מצד אחד, כאמור בשעה שנותן לו עושר וטוב אריכות ימים בנים ומזון, ואז צריכים לעורר היראה ולירא שלא יגרום החטא, ויתהפך עליו הגלגל.
ועל זה כתוב,אשרי אדם מפחד תמיד,כי היראה כלולה באהבה.
רג) והכי אצטריך בסיטרא וכו': וכך צריך לעורר היראה בצד האחר של דין קשה. כי כשרואה שדין קשה שורה עליו,יעורר אז היראה ויירא מפני אדונו כראוי ולא יקשה ליבו.
ועל זה כתוב ומקשה ליבו יפול ברעה.
דהיינו שיפול בצד האחר ההוא שנקרא רעה. נמצאת היראה שנתאחזה בשני הצדדים, בצד הטוב והאהבה,ובצד דין הקשה,ונכללת מהם.
ואם היראה נכללת בצד הטוב ואהבה היא אהבה השלמה כראוי
.
ביאור הדברים, כי היראה היא מצוה הכוללת כל המצות שבתורה להיותה השער לאמונתו ית',שלפי יתעוררות יראתו כן שורה בו האמונה בהשגחתו י"ת כנ"ל,
וע"כ לא אצטריך להתנשא יראה בכל פקודין ,
אין לשכוח היראה בכל מצוה ומצוה כל שכן בפיקודא,וכ"ש במצות האהבה שצריכים לעורר עמה היראה , כי במצות אהבה,היראה מתייחדת בה ממש כנ"ל. וע"כ צריכין לעורר היראה בב' הסטרין של האהבה, הן באהבה בעת טיבו ותיקונא דארחוי, ואין בה אהבה בעת דינא קשיא , כמ"ש והולך.וז"ש,
אצטריך יראה לאתדבקא בההיא היך אתדבקת אהבה:
מורה שלא נתעה בדבריו במב שאמר שהאהבה שלים הוא בעת שנוטל נפשו,דהיינו בעת דינא קשיא ,ונחשוב שהכונה היא שלא לפחוד כלום מפני הדין הקשה,רק להתדבק באהבתו במסירות נפש בלי שום יראה. וזהו שמסיים דאצטריך יראה להתדבקא בההיא היך אתדבקת אהבה ,
שגם את יראה צריך לעורר בעת ההיא כמו שמעורר את רחימו שלים. והנה חוזר על ב' הסטרין של האהבה שמביא לעיל ,דהיינו בין בדינא ובין בטיבו ותיקונא דארחוי ,ואומר שצריכים לעורר היראה בב' הסיטרין של האהבה ,שבעת הטיבו ותיקונה דארחוי,צריך לעורר יראה בפניו ית' שמא יגאום החטא ויתקרר מאהבתו ית',
ונמצא בזה שכולל היראה באהבה. וכן בסיטרא הב' של האהבה בעת דינא קשיא יעורר יראה ממנו ית',ולא יקשה ליבו וישיח דעתו מן הדין,ונמצא בהז,שגם כאן כולל היראה באהבה,ואם נוהג כן נמצא תמיד באהבה שלמה כראוי להיות.
ועל התכללות היראה באהבה בסטרא דטיבו מביא הפסוק
אשראי אדם מפחד תמיד,ודורש את המלה תמיד,
שמשמע אפילו בעת שהשי"ת עשה טובות עמו צריך ג"כ לפחד ממנו,דהיינו שמא יגרום החטא.ועל התכללות היראה באהבה סיטרא דדינא ,
מביא הכתוב מקשה לבו יפול ברעה,שהמשמעות היא שאין להקשות לבו בעת הדין משום טעם שבעולם,כי אז יפול לס"א דאקרי רעה. אלה שצריכים אז לעורר ביותר את היראה לירא מפניו ,ולכלול היראה באהבה שלים שלו שבעת ההיא.
אומנם הן היראה הראשונה והן היראה השניה אינן ח"ו לתועלת עצמו,אלא רק מפחד שמא ימעט בעשית נ"ר ליוצרו והבן היטב.
והנה התבארו היטב ב" הפקודין הראשונות שפקודא קדמאה היא היראה והיא כללא של כל התורה ומצות ,והיא בראשית ומתבארת בפסוק הראשון. והיא
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
כלומר,שהיראה שהיא ראשית,
ממנה יצאו השמים והארץ שהם זו"ן גוף ונשמה. זכר ונקבה.וענפיהם שהם בי"ע.
והפסוק הב' הוא פירוש עונשה,שהם ד' מיתות :
טהו הוא חנק, בהוא סקילה,
חושך שריפה ורוח הרג.
