אף הקדוש ברך הוא, כתב,

בנאות דשה ירביצני על מי מנוחות ינהלני

נפשי ישובב

 

אמר רבי יוסי, 

 דרך הרעה, להנהיג בצדק את צאנו,

להרחיקם מן הגזל, להנהיגם במישור,

ובכל עת השבט בידו שלא יטו ימין ושמאל,

 

אמר רבי יהודה:  ישראל נקראים צאן,

 

שנאמר: (יחזקאל ל''ד)

ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם,

כצאן קדושים כצאן ירושלים,

מה הצאן, כשיקריבו על המזבח,

בשבילם זוכה לחיי העולם הבא,

 

כך המנהיג לישראלכ דין וכשורה,

זוכה לחיי העולם הבא,  ועוד, הרועה את הצאן,

כשהצאן יולדת, הרועה נוטל אותם טלאים בחיקו,

כדי שלא ילאו ויגעו, ומוליכם אחרי אומותם,

ומרחם עליהם,

 

כך המנהיג לישראל, צריך להנהילם ברחמים,

ולא באכזריות, וכן אמר משה רבנו,

כי תאמר אלי, שאהו בחיקך וגו'

 

מה הרועה את הצאן, כשהוא רועה טוב,

מציל את הצאן מן הזאבים, מן האריות,

כך המנהיג לישראל, אם הוא טוב,

 

מצילן מן עובדי כובים ומזלות  (עכו''ם) מדין של מטה,

ומדין של מעלה, ומדריכן לחיי העולם הבא,

 

כך משה,  רועה נאמן היה, וראה הקב''ה,

שכדאי הוא לראות את ישראל,

באותו הדין ממש, שהיה רועה את הצאן,

לככבשים, כפי הראוי להם  והנקבות כפי הראוי להם,

 

לפי כך כתוב, ומשה היה רואה את צאן יתרו חותנו,

אמר רבי יוסי, וכי, מה שנתן את ציפורה בתו למשה,

לא נתן לו צאן ובקר,  והלא יתרו עשיר היה,

 

אלא משה לא היה רועה את צונו,

כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צונו עמו,

היה רואה אותן בטוב,  לכן כתוב,

את צאן יתרו חותנו, ולא את שלו, כהן מדין היה,

רבי תנחום אמר, אף על גב שהיה עובד עבודה זרה,

בשביל שעשה עמו חסד, היה רועה צאנו כדין וכשורה

במרעה טוב שמן ודשן,

וינהיג את הצאן אחר המדבר,

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

מאמר בלבת אש מתוך הסנה,

(סוף פרשת שמות בזוהר,) (שפ''ח)

 

תנו רבנן בשעה ההיא  שנכנס משה להר סיני,

מה הטעם שנגלה לו בשלהבת אש, (שת.הבל)

שהוא דין,  אמר רבי יעקב,  השעה היה גורמת, כלומר, שהיה אז שעת הדין, דהיינו בשעת המנחה,

 

רבי יוסי אמר הכל, דהיינו לבת אש,

והשם חורב, והסנה, לגזע אחד נשרש,

ויבא אל הר האלהים חורבה, ובירמיהו ו' כתוב,

ובחורב הקצפתם את ה',  וכתוב,

וירא מלאך  ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה,

 

שפירושו:  מתוך שהם עתידים להיות כסנה,

כזה שכתוב, קוצים כסחים באש יצתו,

דהיינו שהמקום גרם, שהיו ישראל עתידים לחטוא שם,

להיות כסנה,  וע''כ נגלה בלבת אש שהוא דין,

והשורף את הרשעים, כמו שנאמר,

קוצים כסוחים באש יציתו,

 

מכן למדנו רחמנותו של המקום, דהיינו הקב''ה,

על הרשעים,  שכתוב: והנה הסנה בוער באש,

לעשות דין לרשעים, כנ''ל, והסנה אינו אוכל,

דהיינו, שאין בהם כליה, בוער באש,

 

הוא על כל פנים רמז, לאש של גהנום,

כלומר, אל על פי שהאש נראה למשה שהוא צדיק,

מכל מקום הוא רמז לאש של גהנום, שהיא לרשעה,

אבל, הסנה אינו אוכל, שאינו עושה בהם כליה,

 

שואל מה הטעם שנגלה למשה בלבת אש,

ולא לשאר הנביאים,  אמר רבי יהודה,

אין משה כשאר הנביאים, שלמדנו,

כל הקרב לאש נשרף בה

ומשה קרב לאש ולא נשרף,

שכתוב: ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים,

וכתוב: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה,

 

שצ''א)  רבי אבא אמר: בעניין הזה של משה,

יש להסתכל בו בחכמה עליונה,

 

כי למה כתוב מן המים משיתיהו,

אלא ללמד, שמי שנמשך מן המים, שהוא החסד,

אינו מתירא מאש, שהוא דין,

 

כי למדנו, אמר רבי יהודה,

ממקום שנגזר נשמת משה, לא נגזר אדם אחר,

 

אמר ר' יוחנו, בעשר מדרגות, של ז''א נשתכלל,

שכתוב: בכל ביתי, שהוא הנקבא, נאמן הוא,

ולא כתוב נאמן ביתי, שהיה משמע נאמן של הנקבא,

 

אלא כתוב: נאמן הוא, שפירושו שנאמן של ז''א,

שהיא מעל הנקבא,  אשרי חלקט של אדם,

שאדונו מעיד עליו כזה,

,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

אמר רבי דימי, והרי כתוב,

לא קם נביא עוד בישראל כמשה,

ואמר ר' יהושע בן לוי,

בישראל לא קם אבל באומות העולם קם,

מי הא, הא בלעם,  ואיך אתה אומר

ששמקום שנגזר משה לא קם אדם אחר,

 

אמר לו ר' אבא, ודאי יפה אמרתה, שתק,

כאשר בא רבי שמעון בן יוחאי,

ושאלו לפניו דבר הזה,

 

פתח ואמר רבי שמעון,

נוזל היוצא מפרח קרנטי, שריחו רע,

נתערב חס ושלום באפרסמון הטוב,  כלומר,

אתה מדמה חס ושלום את בלעם הרשע

למשה רבינו,

 

אלא ודאי כך הוא הפירוש של,

באומות העולם קם, ומי הוא בלעם,

אשר משה מעשיו למעלה בקדושה,

ובלעם למטה, בטומאה,

משה השתמש בכתר  הקדוש של המלך העליון,

שהוא ז''א, למעלה,

ובלעם השתמש בכתרים התחתונים שאינם קדושים למטה,

באותו הדרך ממש, כתוב:

ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב,

 

הרי שנקרא קוסם, כי היו מעשיו בטומאה

ואם יעלה על דעתך יותר מזה,

הלך שאל לאתונו,

נטמא בה ושכב עמה,   כמו שאמרו חז''ל,

 

בא ר' יוסי ונשק ידיו, ואמר,

הנה האבן על לבי יצאה לחוץ,

כלומר שקושיה זו יצאה ונשתחרר  ממנה,

 

כי כאן מדברי רבי שמעון משמע,

שיש עליונים ותחתונים, ימין ושמאל,

רחמים ודין,  ישראל  ועכו''ם,

ישראל משתמשים בכתרים העליונים הקדושים,

ועכו''ם, בכתרים התחתונים שאינם קדושים,

(עכו''ם, רשי תיבות, עבדי כוכבים ומזלות,)

אלו של ישראל הם ימין,

ואלו של עכו''ם הם שמאל,

ועל כל פנים, נבדלים נביאים העליונים שמישראל,

לנביאים התחתונים של עכו''ם

נביאים של קדושה,  מנביאים שאינם מן הקדושה,

אמר ר' יהודה, כשם שהיה משה נבדל מכל הנביאים,

בנבואה הקדושה העליונה,

כך היה בלעם משאר הנביאים והמכשפים

בנבואה שאינה קדושה למטה,

ועל כל פנים משה היה למעלה,

ובלעם היה למטה,

וכמה מדרגות ומדרגות היו מבדילים ביניהם,

שצ''ו) אמר רבי יוחנן ואמר רבי יצחק,

משה היה מהרהר ואומר,

אולי יכלו חס ושלום ישראל בעבודה קשה הזו,

זה שנאמר: וירא בסבחותם,  לפיכך,

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגו'

כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה,

אבל והסנה איננו אוכל,  דהיינו,

שאינם כלים בגלותם כנ''ל,

אשרי הם ישראל, שהקב''ה הבדיל אותם

מכל העמים, וקרא אותם בנים, שכתוב,