זהר פרשת שלח לך. סוד המנהגים ולשון הרע על ארץ הקודש, סעיפים ל' עד פג'

 

מאמר: עלו זה בנגב

....................

נה') אמר רבי שמעון מפרשה זו למדתי סוד החכמה.

ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים,

 

בוא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר,

לכו בדרכי ועִסקו בעבודתי,

ואני אביא אתכם לעולמות טובים, לעולמות עליונים.

 

אנשים שאינם יודעים, ואינם מאמינים, ואינם מסתכלים,

הקב"ה אומר להם, לכו ותרגלו העולם הטוב,

עולם העליון הנחמד.

הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה?

 

נו') מה כתוב: שהקב"ה אומר להם,

 עלו זה בנגב היינו השתדלו בתורה,

ותראו שהיא עומדת לפניכם

ומימנה תדעו אותו העולם,

 

וראיתם את הארץ מה היא,

היינו שתראו ממנה  אותו העולם. 

שהוא ירושה ונחלה, שאני מביא אתכם בו.

 

 ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים שבגן עדן,

העומדים שורות שורות ביוקר העליון במדרגות העליונות.

 

נז') החזק הוא הרפה, היינו, בה תראו, אם זכו לכל זה,

 משום שהתגברו על היצר שלהם בחוזקה, ושברו אותו,

 או ברפיון בלי יגיעה.

 או אם התחזקו בתורה, לעסוק בה יומם ולילה,

או שהרפו ידיהם ממנה,

 

ועכ"ז זכו לכל זה.

אם רבים העוסקים בעבודתי ומתחזקים בתורה,

 וזכו לכל זה, או לא.

 

נח') ומה הארץ, השמנה היא אם רזה. בתורה תדעו,

 מה הארץ. היינו מה הוא העולם ההוא,

אם מרובה בה הטוב העליון ליושביה,

או אם יחסר בה כלום. היש בה עץ אם אין.

 היש בה עץ החיים, לעולם ולעולמי עולמים.  שהוא ז"א,

או אם נמצא בה צרור החיים, שהוא יסוד, אם לא.

 

זהר מאמר: המרגלים

..................

נט') ויעלו בנגב. פירושו, שבני אדם עולים בתוכה,

 בתורה, בנגב, בלב עצל,

כמי שמשתדל בחינם ביבֵשוּת,

שחושב שאין בה שכר,

 

הוא רואה, שעושר  העולם הזה אבד בשבילה,

 הוא חושב שהכול הוא אבוד.

בנגב, היינו כש"א, חרבוּ המים. ומתרגמים, נְגיבוּ.

 

ס') ואחר כך ויבוא עד חברון. היינו שבא להתחבר עם התורה, והוא קורא ושונה בה.

 

ושָׁם אחימַן שֵׁשַׁיי ותַלמַי היינו, הוא רואה שם הרבה חילוקים,

טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר. אלו הם דרכי התורה, דקדוקי התורה.  ילידי הענק, היינו, שנולדו מצד הגבורה.

 

פירוש:  כי אחימן, הוא אותיות, אחי מן. אח, פירושו ראָיה.

מן, כמו מִנַיין. שמדייק למצוא ראיה על כל דבר.

וזהו דקדוקי תורה.

ששיי, לשון ששון, כמו שׂישׂו, שכר התורה.

 ותלמיי, מלשון תלמֵי השדה, חילוקי התורה,

 טמא טהור ועוד, כמו תלמים תלמים.

 

סא') וחברון שבע שנים נבנתה:

אלו הם ע' פנים לתורה, שבעים פנים יש לה לתורה,

 שהם סוד ז"א, שיש לו ששה קצוות.

חסד גבורה תפארת נצח הוד. יסוד,

ומלכות, שהם שבע ספירות.

וכל צד עשרה, שהם שבעים ספירות.

 וחברון. זו התורה,

משום שמי שמשתדל בה, נקרא חבר.

 

לפני צוען מצרים, למדנו  יש תורה כנגד תורה. הייהו

תורה שבכתב שהוא ז"א,

ותורה שבעל פה. שהוא  המלכות.

 וחברון זו, ותורה שבעל פה, שהיא המלכות,

יצאה מתורה שבכתב שהוא ז"א, .

 

 כמ"ש, אמור לחכמה, אחותי את.

. וזו נבנתה שבע שנים, שהם שבע ספירות

חסד גבורה תפארת נצח הוד. יסוד,מלכות .

שמשום זה נקראת בת שבע. לפני צוען מצרים.

 כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה, שהיא מלכות,

מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.

...............

....פירוש בעל הסולם רבי אשלג....

הזוהר מביא ראָיה, שמלכות יצאה מז"א, מהכתוב,

 אמור לחכמה אחותי את. כי חכמה זו, היא מלכות,

 שנקראת חכמה תתאה.  ולפי שנשמות ישראל יצאו מז"א,

וגם המלכות יצאה מז"א,

ע"כ אומר הכתוב, שתאמר לחכמה שהיא אחותך.

 הרי שהמלכות יצאה מז"א.

ומשנאמר, וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים,

כי מצרים היא הלעומת של החכמה, שהיא חכמה של קליפות. וחברון, מלכות, נבנתה בשבע ספירות מז"א,

כנגד הלעומת שלה, שהיא צוען מצרים שהתרוקנה,

ואין לה בניין.

כי כשקמה הקדושה, נופלת הס"א.

.........................

 

סב') ויבואו עד נחל אשכול. אלו הם דברי אגדה ודרוש,

התלויים מצד האמונה  שהיא המלכות,

כי דרשות ואגדות תלויות בתורה וסובבות אותה,

כמו ענבים באשכול.

 

ויכרתו משם זְמוֹרה וגו', למדו משם ראשי פרקים,

ראשי דברים. אלו שהם בני אמונה,

 שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם,

ומסתכלים שהם שורש אחד ועיקר אחד,

ולא נמצא בהם פירוד.

 

אלו שאינם נמצאים בני אמונה,

ואינם לומדים תורה לשמה, עושים האמונה,

שהיא המלכות, בפירוד מז"א,

כי פוגמים בזיווג ז"א ומלכות,

שהם תורה שבכתב  ותורה שבעל פה.

, משום שאינם מאמינים, שהם עיקר אחד ושורש אחד.

 

ויישאוהו במוט בשניים. עשו פירוד בין

תורה שבכתב  לתורה שבעל פה.

 ומחשיבים אותם חס ושלום לשניים.

מהוא במוט?, הוא כמ"ש, אל ייתן לַמוט רגלךָ.

 

ומן הרימונים ומן התאנים. שָׂמו אלו הדברים לגמרי לס"א, לצד המינים ולצד הפירוד.

 

כי רימונים, מלשון מינים. תאנים, מלשון אִינה,

כמ"ש, וה' אִינה לידו, שהוא מקרה,

שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על הכול, מקרה הוא,

ומפרידים השם יתברך מהעולם.

 

סג')  זה שנאמר בתורה, וישובו מִתוּר הארץ.

 וישובו, שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת,

 

שאמרו, מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב בעולם,

עמלנו בתורה והבית ריק.

וישבנו בין הירודים שבעם.

ולעולם ההוא מי יזכה,

ומי יבוא לתוכו.

מוטב לנו, שלא היינו יגעים כל כך.

 

ויספרו לו ויאמרו,  הרי עמלנו ולמדנו, כדי לדעת

חלק העולם ההוא, כמו שיעצת לנו.

וגם זבת חלב ודבש היא, טוב הוא עולם העליון,

כמו שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות בה.

 

סד')  אֶפס כי עז העם היושב בארץ.

עז, הוא העם שזכה לעולם ההוא,

שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו,

כדי שתהיה לו עשירות גדולה.

 

 מי הוא שיוכל לעשות כן, שיזכה בה?

 

ודאי, אפס כי עז העם היושב בארץ.

 

 מי שרוצה לזכות בה, צריך שיהיה עז בעשירות.

 

כמ"ש, ועשיר יַענה עזוֹת.

 

והֶעָרים בצוּרות גדולות מאוד.

צריך שיהיו לו בתים מלאים כל טוב,

שלא יחסר בהם כלום.

 

ועם כל זה, וגם ילידי הענק ראינו שם.

שצריכים גוף חזק גיבור כארי,

משום שהתורה מתישה כוחו של אדם,

בעוסקו באיסור והיתר, טמא וטהור, כשר ופסול.

מי יוכל לזכות בה?

 

סה')  ועוד כתוב, עמלק יושב בארץ הנגב.

שאם יאמר האדם שאפילו בכל זה, יזכה להתגבר,

עמלק יושב בארץ הנגב. הרי יצר הרע הקטגור,

המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף.

 

והחִיתי והיבוּסי והאֱמוֹרי וגו', כמה מקטרגים נמצאים שם,

שלא יוכל אדם להיכנס לעולם ההוא כלל.

 מי יזכה לו, ומי ייכנס בתוכו?

 

בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל.

 לבלתי בוא אל הארץ. משום שהוציאו שם רע עליה.

כמ"ש, ויוציאו את דיבת הארץ.

 

סו')  אלו בני האמונה, מה אמרו? אם חפֵץ בנו ה',

והביא אותנו אל הארץ הזאת ונְתָנה לנו.

 זה אמרו בני האמונה.

 

כיוון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה.

 כי הקב"ה אינו רוצה ממנו אלא הלב,

 ושישמרו אותו הרושם הקדוש, שהוא ברית הקודש,

כמ"ש, ועַמךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.

 

שומרים הברית, הנקראים צדיקים.

 

סז') אבל אך  אל תמרודו. אבל צריכים שלא למרוד בתורה. כי התורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב.

 

ואתם אל תירְאו את עם הארץ.

כי גוף שבור, אם יעסוק בתורה,

 ימצא רפואה בכל.

כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ, ושיקוי לעצמותיך.

וכתוב, ולכל בשרו מַרפא.

 

 וכל המקטרגים שיש על האדם,

מתהפכים לו לעוזרים. והם מכריזים,

 פנו מקום לפלוני, עבד המלך.

שמישהו לא יעכב אותו מלבוא אל המלך לשַׁמשו.

 

סח')  משום זה אל תיראו כי לַחְמֵנו הם.

הם המקטרגים, בעצמם מזמינים מזון בכל יום

 לאלו שעוסקים בתורה.

כמ"ש, ואת העורבים ציוויתי לכלכלך.

וכתוב, והעורבים מביאים לו לחם ובשר.

 ואע"פ שהעורבים הם עופות טמאים מס"א,

היו מכלכלים אותו.

 

סר צילָם מעליהם מהו צלם? 

זהו כוח דין הקשה שבהם, שסר והתבטל.

מהו הטעם שסר?, משום שה' איתנו, אל תירָאוּם.

 כל כוחם התבטל משום התורה.

 

אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה,

כי הם מתקשרים בהקב"ה ממש.

ונקראים אחים ורֵעים.

כמ"ש, למען אחיי ורעיי, אדבְּרה נא שלום בָּך.

...................

 

סט')  ויבואו עד נחל אשכול, רבי אבא אמר,

כרתו את האשכול, באו להעלות אותו עליהם, ולא יכלו.

 באו להסיע אותו ממקומו, ולא יכלו.

באו יהושוע וכלב, לקחו אותו, והעלו אותו, והזדקף על ידיהם.

 

כמ"ש, ויישאוהו במוט בשניים. בשניים,

בשני היחידים, שלא חטאו, שהם יהושוע וכלב.

 

שואל, זמורה, מה נצרך להם?  ומשיב,

אלא האשכול היה תלוי עליו,

ובעוד שהיה מחובר במקומו, נקרא זמורה.

אח"כ, שכרתו אותו, נקרא מוט.

כמ"ש, ויישאוהו במוט, שפירושו, אותו הנודע,

 היינו אותו שכרתו מן העץ.

 

ע') מכאן, שראו שהם יכלו לקחת האשכול והאחרים לא יכלו,

ידעו יהושוע וכלב, שהם ראויים להיכנס לארץ,

ושיהיה להם בה חלק ונחלה.

 

בעוד שהיו הולכים המרגלים, לקחו כולם עצה עליהם

 על יהושוע וכלב, שקינאו אותם על שיכלו לקחת האשכול.

 ולקחו עצה להרוג אותם.

 

קם כלב על הפרי, אמר, פרי פרי, אם בגללך אנו נהרגים,

מה אנו בחלקך? מיד האשכול הֵקֵל את עצמו,

שיוכלו כולם לשאת אותו, ונתנו להם האשכול.

 

עא')  רבי אלעזר אמר, לא נתנו האשכול לאחרים,

 שהרי כתוב, ויישאוהו במוט. וכתוב, בשניים.

שמשמע שניים המצוינים,

 

ובכולם לא היו שניים כמוהם. ומכאן למד יהושוע,

 אח"כ לשלוח רק שניים מרגלים.

כמ"ש, וישלח יהושוע בן נון מן השיטים שניים אנשים מרגלים.

ואלו שנים, כבר העמידו הראשונים,

 

וכשהגיעו יהושוע וכלב אל ישראל,

נתנו את האשכול למרגלים. והם נשארו,

 ולא אמרו בתחילה לישראל כלום,

 כי רק המרגלים אמרו, וזה פִּריה, כי עשו עצמם שִׁירַיים.

 

עב')  רבי יצחק אמר, כשהמרגלים הגיעו לאלו הענקים,

היו שׂמים המטה של משה לפניהם, וניצלו.

 

ומאין לנו שנתן להם המטה,

זה שנאמר, ויאמר אליהם עלו זה בנגב,

כתוב כאן עלו זה  וכתוב שם ואת המטה הזה וגו'

ולומדים גזירה שוה, זה זה, ובשביל המטה ניצלו.

 

 כי אם תאמר  שהענקים עזבו אותם,  לא כן,

אלא באו לתפוס אותם,

והיו שמים לפניהם את המטה, וניצל,

רבי יהודה אמר מסורת שם הקדוש מסר להם משה

ובשבילם נצולו מהם,.

 

עג')  רבי חייא אמר,  ג' שמות נקראו: נפילים, ענקים, רפאים.

וכולם האריכו ימים.

 נפילים, נקראו תחילה, בעת שהפילו אותם משמיים,

 ואחר שהתחברו בבנות האדם, והולידו מהם,

 נקראו הבנים, ענקים.

 ואח"כ שהיו הולכים ומשוטטים בעולם הזה,

והרפו עצמם מהעולם שלמעלה, נקראו רפאים.

....................

 

עד')   אמר רבי יהודה והרי כתוב, הרפאים יחוֹלָלו.

רפאים ייחשבו אף הם כענקים.

ואתה אומר רפאים לשון רפיון.

אמר לו רבי חייא משום שענקים באו מצד זה ומצד זה,

דהיינו מצד המלאכים  ומצד בנות האדם.

 ונעשו מיואשים יותר להיות בארץ.

 

כעין זה הרפאים, שיצאו ונולדו מהענקים, התיאשו עוד יותר, עד שהרפו את עצמם לגמרי מלמעלה.

והיו מאריכים ימים. וכשנחלשו,

 

נחלש ומת חצי גופם, וחצי הגוף עמד חי,

 

מחמת שהיו חציָם ממלאכים, שאינם מתים,

וחצים מבני אדם, שמתים.

 

כיוון שחצי גופם היה מת,

 

היו לוקחים עשב מעשבי השדה, סם המוות,

 ושמו לפיהם, ומתו.

 ומשום שהם רוצים להרוג את עצמם, נקראים רפאים,

על שם שמרפים את עצמם מהחיים.

 היו משליכים עצמם בים הגדול וטבעו ומתו.

כמ"ש, הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם.

.................

עה')   רבי שמעון אמר, אם היו ישראל נכנסים לארץ

תחת סימן לשון הרע של המרגלים,

לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד.

 

מי הוא האומן של לשון הרע,  דהיינו השורש שלו,

הוא נחש.   וסוד הדבר, כשבא נחש על חוה

דהיינו בחטא של עץ הדעת, דהיינו. הטיל בה זוהמה,

 

הטומאה שלו, שכל החטאים של בני אדם באים

מזוהמה זו.

אמר רבי שמעון. ועל כולם מחל הקב"ה,

חוץ מלשון הרע.

כי כתוב, אשר אמרו ללשוננו נגביר,

שׂפתינו איתנו, מי אדון לנו.

 

עו')  בוא וראה, מה עשתה לשון הרע של המרגלים?

שגזר הקב"ה על אבותינו, שלא ייכנסו לארץ.

ואלו שאמרו לשון הרע, מתו. ונגזרה בכייה לדורי דורות,

שבאותו יום נחרבו ב' המקדשים.

 

כיוון שהוציאו לשון הרע על הארץ הקדושה,

כאילו הוציאו על הקב"ה. משום זה קינא הקב"ה על זה,

ועמדו ישראל להתכלות מהעולם, לולא תפילתו של משה.

 

עז')  ויספרו לו ויאמרו, אמר רבי חייא מה השינוי כאן,

שכתוב. ויספרו,  ולא כתוב ויגידו, או ויאמרו,

ומשיב, אלא שכל אחד פירש הדבר בפני עצמו.

 

בכל מקום שכתוב, ויגידו, רומז על חכמה.

ויאמר, היא אמירה בלבד.

 ויאמרו, פירושו, הרהור הלב. ויאמרו, נתינת פקודה.

ויספרו, פירושו, פירוש הדברים. שכל אחד פירש הדברים.

 

עח') שואל, הלכנו אל הארץ היה צריך לומר,

ומשיב, אלא  באנו,  פירושו, נכנסנו שם בארץ ההיא,

שהיית משבח בכל יום, והיית אומר שאין כמוה.

וגם זבת חלב ודבש היא.

 

רבי יצחק אמר, מי שרוצה לומר שקר,

אומר בתחילה דבר אמת, כדי שיאמינו לכזביו.

 וע"כ אמרו תחילה, וגם זבת חלב ודבש היא.

 

עט')   רבי חייא אמר,  באנו אל הארץ, שהיית משבח אותה

 בכל יום, ואמרת, שאין כמוה, וגם זבת חלב ודבש היא,

 והרמתָ שבחה על כל הארצות. ואינו כן,

 

כי זה פִּריה, כי אשכול אחד מהקטנים כרתו, והראו להם.

אמרו, אם ארץ זו מנחיל הקב"ה לישראל,

וסבלו עליה כל אלו הצרות והיגיעות,

הרי בארץ מצרים יש אשכולות ופירות הארץ

החשובים מהם פי שניים.

 

פ')  אפס כי עז העם . אמרו, כי דרך העולם היא,

שהגיבורים עורכי מלחמה יושבים מחוץ לערים,

לשמור הדרכים. וכאן אפילו יושבי העיר הם חזקים,

גיבורים. והעָרים בצוּרות.

שאפילו כל מלכי העולם יתאספו עליהן,

לא יוכלו לעשות בהן משהו קלקול.

 

אמר רבי יוסי, כל מה שאמרו, בלשון הרע אמרו,

והקשה מכולם הוא, כמ"ש, עמלק יושב בארץ הנגב.

 

בדומה לאדם, שנשך אותו נחש, כשרוצים לאיים עליו,

אומרים לו, נחש,כאן.

 

פא') רבי אבא אמר, ודאי זה קשה מכל מה שאמרו,

כלומר, אמרו, אותו העורך מלחמה עם הכול,

 

הנה נמצא כאן. ובאיזה מקום? בארץ הנגב,

שדרך שם נכנסים לארץ. מיד,

ותישא כל העדה וייתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא.

שקבעו בכייה לדורות לעולם באותו לילה,

 שהיה ליל תשעה באב, שבו נחרבו ב' המקדשים.

 

פב')    אמר רבי יוסי, עצה לקחו לעצמם,

להוציא שם רע על הכול, מהו על הכל?

היינו על הארץ ועל הקב"ה.

 

אמר רבי יצחק, על הארץ נכון הוא, מאין לנו על הקב"ה?

זה משמע משכתוב, אפס כי עז העם. שפירושו, מי יכול להם? כי עז העם, בדיוק, שאפילו הקב"ה לא יוכל להם.

והוציאו שם רע על הקב"ה.

וכתוב, עמלק יושב בארץ הנגב.  אז גרמו כל זה כמו שלמדנו.

ורצה הקב"ה לכלות אותם מהעולם.

כמ"ש, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.

..........::::::::::::::::::::::::...........