זהר פרשת במדבר: סוד כוונת התפלה וסודות היחודים והזיווגים.

מאמר: כוונת התפילה

.......................

סו) רבי שמעון פתח  מתהלים כ"ה)

לדוד, אליך ה' נפשי אשא, אלקיי בך בטחתי. וגו'

 שואל: מה ראה דוד לסדר שבח זה כך,

שכל השבחים שהם בסדר א"ב כולם שלמים,

וזה חסר, שאין בו ו'.

ולמה הוא סדר זה לנפילת אפים?.

 

  סז) ומשיב: אלא סוד עליון הוא גנוז בין החברים,

בשעה שנכנס הלילה, האילן התחתון, שהמוות תלוי בו ,

שהוא המלכות מצד הדין, פורש ענפיו ומכסה הכול.

 

 וע"כ נעשה חושך, וכל בני העולם טועמים טעם המוות.

ואדם מקדים עצמו ונותן לו פיקדון נפשו, ומפקיד אותה בידו בפיקדון למשך הלילה, שיחזיר אותה לאור הבוקר.

 ומשום שלקח הנפש בפיקדון,

חוזר הפיקדון לריבונו בשעה שבא הבוקר.

וכשבא הבוקר, והפיקדון חזר אליו,

צריך לברך את הקב"ה, שהוא נאמן העליון.

 

סח) אחר שקם משנתו, נכנס לבית הכנסת,

 מעטר עצמו בתפילין, ומתכסה בכיסוי של ציצית,

נכנס ומטהר עצמו תחילה בקורבנות,

 

ואח"כ מקבל עליו עול מלכות בסדר השבחים של דוד,

שהם סדר של עול מלכות,

ובסדר שבחים זה משרה עליו עול.

 

אח"כ סדר תפילה בישיבה כנגד המלכות,

וסדר תפילת העמידה כנגד ז"א,

לקשור ז"א ומלכות, ביחד.

 

סט) בוא וראה, אע"פ שהתפילה תלויה בדיבור,

ובדיבור הפה, הכול תלוי בעיקר בתחילה במעשה,

 ואח"כ בדיבור, ובדיבור הפה.

 מעשה שעושה אדם תחילה הוא כעין התפילה.

 

ולא יתפלל אדם תפילה,

עד שיראה מעשה תחילה כעין התפילה.

 

ע') המעשה שבתחילה, הוא בשעה שאדם קם משנתו,

צריך לטהר עצמו תחילה, שיעשה צרכיו,

ואח"כ יקבל עליו העול הזה, לפרוש על ראשו פריסת מצווה.

 

ואח"כ יקשור קשר הייחוד, תפילין, תפילה של ראש

 ותפילה של יד, ולתקן אותם בקשר אחד,

בשמאל ועל הלב. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

וכתוב, שׂימֵני כחותָם על ליבך, כחותם על זרועך.

כלומר, תפילה של יד, המלכות, שניתנה על הזרוע כנגד הלב.

וזהו המעשה, שצריך לעשות בתחילה.

 

עא) ואח"כ, בשעה שאדם נכנס לבית הכנסת,

יטהר עצמו תחילה בקורבנות, בדיבור הפה,

כלומר שיאמר פרשת הקורבנות.

 

ואח"כ יקבל עליו עול מלכות, לפרוש על ראשו,

 בשבחים של דוד המלך,

כעין המעשה של הפורש על ראשו פרישת של מצווה,

 כנגד המעשה של ציצית.

 

ואח"כ תפילה בישיבה,

כנגד המעשה של תפילה של יד, דהיינו המלכות.

ולאח"כ תפילת העמידה, שהוא  ז"א,

כנגד המעשה של תפילין  של ראש. זה כנגד זה,

המעשה צריך להיות כעין הדיבור,

 כי במעשה ובדיבור תלויה התפילה.

 

עב) ואם פוגם המעשה,

אין הדיבור מוצא מקום לשרות עליו,

 והוא אינו תפילה,

 והאדם ההוא נפגם למעלה ולמטה.

 

כי צריכים להראות מעשה ולדבר עליו דיבור,

שזוהי תפילה שלמה.

 

אוי לאדם שפוגם תפילתו, עבודת אדונו.

עליו כתוב, כי תבואו לֵרָאוֹת פניי,

גם כי תרבו תפילה אינני שומע.

כי במעשה ובדיבור תלוי הדבר.

 

עג) בוא וראה, כיוון שהאדם עשה תפילתו באופן הזה

במעשה ובדיבור, וקשר קֶשר הייחוד,

נמצא שעליונים ותחתונים מתברכים על ידו.

 

אז, אחר שגמר תפילת העמידה,

צריך האדם להראות את עצמו,

כאילו נפטר מהעולם.

שהרי נפרד מעץ החיים, שהוא ז"א, שהוא תפילת העמידה,

 ואסף רגליו אל אותו אילן המוות,

שהחזיר לו פיקדונו, שהחזיר לו נפשו בבוקר,

 כמ"ש, ויאסוף רגליו אל המיטה.

 

כי כבר התוודה על חטאיו והתפלל עליהם,

עתה צריך להיאסף אל אותו אילן המוות, וליפול על פניו,

 ויאמר אליו, אליך ה' נפשי אשא.

 

בתחילה, כשהלכתי לישון, נתתי לך הנפש בפיקדון.

עתה, שקשרתי הייחוד,

ועשיתי המעשה והדיבור כראוי, והתוודיתי על חטאיי,

הרי נפשי מסורה לך ודאי. כלומר,

שיקבל עליו מסירות נפש.

 

עד) ויראה אדם את עצמו כאילו נפטר מהעולם,

כי מסר נפשו למקום של מוות.

משום זה אין ו' בסדר א"ב של הכתוב, אליך ה' נפשי אשא,

כי ו' היא עץ החיים, ז"א, ו' של הוי"ה,

 

וזה שמסר לו נפשו, הוא אילן המוות, מלכות.

 

ויש עוונות שאינם מתכפרים עד שאדם נפטר מהעולם.

 

כמ"ש, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון.

 וע"כ נותן את עצמו ודאי למיתה, ומוסר נפשו למלכות,

 לא בפיקדון כמו בלילה, אלא כמי שנפטר מהעולם.

 

עה) ותיקון זה צריך להיות בכוונת הלב.

 

 ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר עוונותיו.

 

אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו

 ברצון ובכוונת הלב.

 

אוי לו למי שבא לפתות ריבונו בלב רחוק ולא ברצון. זה גורם לו להסתלק מהעולם לפני זמנו,

בזמן שהאילן הזה מתעורר בעולם לעשות דין.

 

עו)  וע"כ צריך האדם להדביק נפשו ורצונו באדונו,

ולא יבוא אליו ברצון שקר.

 משום שכתוב, דובר שקרים לא ייכּון לנגד עיניי.

 

מהו לא יכון?  ומשיב: אלא בשעה שמתקן עצמו

למסירת נפש, בנפילת אפיים,

 וליבו רחוק מהקב"ה, יוצא קול ואומר,

לא ייכון לנגד עיניי.

 זה רוצה לתקן את עצמו, לא ייכון,

איני רוצה שיתקן.

כש"כ, אם בא לייחד השם הקדוש, ואינו מייחד אותו כראוי.

 

עז) אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.

עליהם כתוב, ובאו וראו את כבודי.

וכתוב, אך צדיקים יודו לשמךָ.

אשרי חלקם של ישראל, שהם מתדבקים בהקב"ה,

 כמ"ש, ואתם הדבקים ועמך כולם צדיקים

...ברוך ה' לעולם אמן אמן ימלוך ה' לעולם אמן אמן...

............................