ראש חודש אלול עת רצון השעורים של רבי דוד קורן, הרצון והצורך,

חודש אלול עת רצון,

השנה החדשה צורכי הרצון,

 

עכשיו כל העניין הזה מה אנחנו רוצים ומה צרכים,

רובינו עונים על הצרכים של הגוף,  

השכל לא יכול לפעול   בלי בקשת הרצון,

והרצון מפעיל את השכל,

 

ואז שאני חושב שאני רוצה את זה,  

השכל מתרגם  לי לפי סוג הצורך של הרצון,  

 

 

אבל זה לא רצון אמתי,

זה רצון רובוטי אובססיבי, מידי של הגוף,

 

כי יש הבדל  הפכי.

 שהמחשבה קודמת לרצון 

בין מה אני  יוכל עכשיו,   

אין סוף אפשריות,

 

לרצון מוגדר של  הנשמה,

מה אני רוצה לאכול עכשיו גלידה,

 

 נגד שתי היצרים,

יש נפש שכלית רוחנית,  ויש נפש בהמית,

 

כי הרצון הוא הנפש,  ולא השכל,

ואז אם הגוף רוצה לאכול,

הוא משדר   אל  השכל,

שהשכל צריך להביא לי מאיזה שהוא מקור את האוכל

שהרצון של הגוף ביקש,

 

אבל אנחנו יודעים במרבית המקרים ומרגשים שאנחנו

אוכלים ואוכלים,

אבל אנחנו לא יודעים למה אנחנו אוכלים,

וכמה אנחנו אוכלים,

 

ואז יש המון אנשים שסובלים

מאכילה פסיבית וקיצונית,  

שגורם להשמנה ולמחלות,

 

אבל זה רובנו רוצים לאכול מכל הבא ליד,

ולא בגלל שזה רצון אלוהי  לאכול,

 

  כאן נשאלת השאלה הכי נעלמת מהמודעות שלנו,

כי הקבלה מלמדת אותנו,

שבכל דבר יש בחינה,

ומצידנו צריכה להיות ההבחנה, התבוננות

 

וכאן צרכי להבחין בדבר מאוד חשוב,

 

כי לא מדובר   על מה אנחנו עושים או רוצים, 

 אלא,  מעין מגיעה המוטיב והמוטיבציה הזאת האובססיבית,

שהופכת אותנו   להתנהג כמו רובוטים,

 

 ולחיות תחת לחץ של רצונות

גם לא רציונל ים  לפעמים וגם מוגזמים,,

שהוא   בעצם הכוח המניע,  שהוא הרצון,

 

וכאן צרכים לזכור את הכלל החשוב,

שיש בריאה של הרצון באין סוף שזה רצון הנשמה,

ומהצמצום, יש בריאה של הכלי,

שסוף הצמצום

נוצר החומר שזה בריאת הגוף הגשמי,

שסוף הצמצום זה שנוצר  גן עדן,

 

למדנו, יש שני צורות

של רצונות,  בין רצון הגוף, לבן רצון הנשמה,

 

וכאן בכל רצון צרכים להבחין,

עם הכוח המניע מגיע מהגוף,

 

כל דבר שלא נעשה זה יהיה בצורה רובוטי,

 הסיפוק יהיה מידי וזמני,

 

 כי זה קשור לרצון הרובוטי היצרי רק לקבל,

ובסופו של דבר לאחר הסיפוק והתענוג.

תמיד יופיע הקצר  והמרירות בסוף,

 כי הרצון של  הגוף לא קשור כלל למלכות של האין סוף,

 

מצד שני יש לנו את הנשמה, שזה הכוח האלוהי,

וזה הרצון לקבל האלוהי, הרוחני האמתי, 

שאותו  אנחנו לומדים דרך הזוהר והקבל, איך להפעיל,

ואז אנחנו עונים על הרצון לקבל של הנשמה.

 

עכשיו הרצון לקבל של הנשמה

יש לו צרכים,

הנשמה צריכה, גוף, צריכה את השכל, המושכלת,

היא צריכה המון כלים חיצוניים על מנת לממש את

הרצונות שלה, כמו כל זרע שצומח מהאדמה,

יש לו שותפים, חיצוניים,זרים שמשתתפים איתו,

 

כך הגוף החומרי הוא דבר מת,

מה שמניע את הגוף אותם הגורמים השותפים בזרע,

 

וצורכי הגוף, בדרך כלל אלו הם לא צרכים

אובס סיבים, או צרכים כפייתיים,  כמו שהמודעות

הגוף וחושב שהוא חייב את זה, ובלי זה הוא לא

יכול לפעול או לקבל שום תענוג,

 

כלומר הכלים החיצוניים הגשמים שהנשמה צריכה

היא על מנת לממש את הרצונות האמתיים של

מחשבת הבריאה,

 

נשימה  נשמה,  בריאות בריאות  אותן אותיות,

נשימה  אותיות נשם,   י"ה

לכן כל כך חשוב שכמה פעמים שבמשך היום,

אנחנו במשך דקה נעשה נשימות נכונות  עם כוונות,

 

כי הקבלה מלמדת אותנו שהנשימות קשורת לנשמה,

וכל נשימה מחברת אותנו לנשימה הראשונה, של

אדם וחוה,  בסוד

 ויפח באפו רוח חיים ויהיה האדם לנפש חיה

בסוד חכמה תחיה בעלה,

 

אותה נשימה שאלוהים הפיח באדם וחוה בגן עדן,

זאת הנשמה הנצחית, והנשימה הנצחית שקיימת,

מאז ועד עולם,

 

והיא הצינור ומקור החיים לנשמות,

וכל נשימה אם הכוונות מחברת אותנו לאותה הנשמה,

דרך הנשימות,  אבל כמובן  אדם צריך לרצות,

 

כי אנחנו רוצים לעורר בנו את הרצון של הנשמה,

ולא רצון הגוף, 

 

הוי"ה הוא האור ההנאה היא מחשבת הבריאה

אלוקים הוא  הכלי הגשמי של עולמנו,

אלקים = 86 הטבע, 

כל החומר של הבריאה נקראים רצון,

שהוא הכלי של מחשבת הבריאה,  

 

לכן כל העניין של הרצון והצורך, כמובן שזה

שני צדדים של המטבע, שהם גוף ונשמה,

הוי"ה אלקים,

כי האדם נברא בצלם אלקים

הוא חלק מהאלוקות,

 

ובאמת זה אחד הדברים הקשים ביותר לנו,

להבחין בן הצורך, לרצון, ולא חלילה להבדיל,

כי בסופו של דבר אנחנו צרכים לאחד

 בין הצורך לרצון,

האמתי של הנשמה, שזה הכלי

הרוחני האמתי של הנשמה שתוכל גם  לתת,

 

לכן הצורך של הנשמה זה כל הזמן להשפיע

על מנת שתוכל לקבל,

 

לעומת צורכי הגוף שהוא

רק רוצה לקבל לעמו מבלי להשפיע,

 

 

לכן למה זה הצורך של הנשמה להשפיע קודם

 על מנת לקבל, 

 

כי זה לא בהכרח מה שהנשמה רוצה לעשות,

 

כי הזורעים בדמעה, ברינה יקצרו,

 

כי מהות הנשמה גם רוצה לקבל כל הזמן,

 

אבל כמו שאנחנו לומדים אחרי הצמצום יש חוק,

כדי שהנשמה תקבל בלי לחם ביזיון, 

היא קודם צריכה לתת

 ואחר כך לקבל,

 

כי הנשמה באין סוף,

הלחם הביזיון לא היה בגלל הקבלה

אלא שהכלי לא היה לו למי לתת ולהשפיע,

 

ולכן כאן בעולמנו אחרי הצמצום,

בזה שאנו נותנים  אנו מסירים את הלחם הביזיון,

שהיה באין סוף,

 

אבל בעולמנו, 

הלחם הביזיון הוא על הרצון לקבל,

שהוא מתנת חינם,

ועל הרצון לקבל יש לחם ביזיון,

 

לכן יש חוק קוסמי ביקום שהנשמה מחויבת קודם לתת,

ורק אחר כך לקבל, שתוכל להשפיע,

 

לכן לרצונות הנשמה, יש צרכים,

שאנו צרכים להבחין,

 

א') הנשמה בגלל שהיא חייבת לציית לחוק,

היא חייבת לתת,

 

אבל ברגע שהנשמה חייבת לציית לחוק לתת,

היא צריכה, את הצורך הזה,

שהם דרך הכלים, הגשמים, של גוף, והשכל,

וכל מיני כלים נחוצים להעברה,