פרשת בא סודות פסח: ד' יסודות היקום והאדם. שְׂאוֹר ומַחְמֶצֶת. דם הזבח ודם המילה, סוד ההגדה ועוד

קסט) מַצּׂת כתוב בלי ו', כמ"ש, מראת אלקים שהוא חסר ו',

שע"כ רומז על דין. ונקראו מַצּׂת, להיותם דין קדוש,

 דין הנאחז בשם הקדוש,

דין שלא היה חזק כל אותו הזמן בתוך ישראל,

 משום שהלבנה עמדה בפגם.

ומשום שהלבנה עמדה בפגם, ע"כ כתוב, להם עוני.

תחלה היתה הנוקבא בסוד ב' מאורות הגדולים.

ששניהם, ז"א ומלכות, היו בקומה שווה.

ז"א היה מלביש קו ימין של בינה,

והמלכות לצד שמאל של בינה.

ואז היו בבחינת פנים קטנות.

כי הם מוחין של אחורים שאינם מאירים, והם בחינת דין.

ואח"כ ע"י מ"ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה.

 ואח"כ נבנית בנין גדול ע"י או"א, וחוזרים למוחין של גדלות.

 

ואע"פ שכבר עומדים ז"א ומלכות במוחין של גדלות,

אין המוחין של אחורים בטלים,

 אלא חוזרים להאיר בבחינת הרחמים.

וכל הארת החכמה שבמדרגה באים מאלו המוחין.

ומצה היא אלו המוחין של  אחורים,

בעת שכבר נתקנו במוחין של גדלות.

ולמה נקרא מַצּׂת דין, כמ"ש מצת בלי ו' להיותם דין,

כי הם מוחין דאחורים, בעת שזו"ן היו במוחין של קטנות.

אלא, דין קדוש, כי כבר חזרו ובאו במוחין של גדלות,

שהם קדש ומאוחדים בסוד ג' קוים,

שהם יה"ו של השם הקדוש.
ולבא למוחין של גדלות צריכה המלכות ב' תקונים:

א. להתמעט לנקודה.
ב. לבנין הגדלות.
וע"ז יש ב' מעשים בהתעוררות מלמטה:
א. מילה.
ב. פריעה.

וכיון שישראל מלו את עצמם בעת ההיא,

 ע"כ כבר באה המלכות בתקון א',

שהיא נתמעטה לנקודה,  בסוד מיעוט הלבנה.

 ואז כבר נמתקו בזה הדין של מוחין של קטנות שבמצה.

 וע"י פריעה, שהיא אותיות פרע י"ה,

מעוררים למעלה בנין המלכות ע"י או"א,

 

ומתגלים המוחין דגדלות.
וכיון שכבר מלו את עצמם,

 

והלבנה, שהיא המלכות, נתמעטה, אז נחלש כח

הדין שבמוחין של קטנות.

ואח"כ שיעשו פריעה, יצאו המוחין של גדלות.

 

 ואין קושיה, הרי בפסח כבר מאירים המוחין של גדלות,

אע"פ שישראל עוד לא פרעו?

כי המדובר הוא ע"י התעוררות מלמטה,

 ובליל פסח היה הארת המוחין מהתעוררות מלמעלה בלבד.

 וע"כ לא האירו רק אותו הלילה בלבד. וע"כ, לחם עוני כתוב.

כי מבחי' התעוררות מלמטה עוד לא המשיכו המוחין של גדלות.

 

קע) מה הטעם שהלבנה, המלכות, עמדה במיעוט?

משום שלא נפרעו, ולא נגלה בהם אות הקדוש.

כי ע"י הפריעה  ממשיכים המוחין של גדלות.

ואז הלבנה במילואה. נמולים היו ישראל,

 ולא עשו פריעה. ומתי נפרעו? בשעה שכתוב,

שָׁם שָׂם לו חק ומשפט ושָׁם נִסָּהוּ.

 

קעא) ואם תאמר שבימי יהושע נפרעו, אינו כן.

אלא הם, כמ"ש, וכל העם הילודים במדבר בדרך. אחר שנפרעו,

אמר הקב"ה, בתחילה אכלתם מצות,

משום שעמדה הלבנה במיעוט, ונקרא לחם עוני.

 

מכאן ולהלאה, לחם זה יהיה ממקום אחר, כמ"ש,

 הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.

 לא מן הלבנה, המלכות,

כבזמן ההוא, מטרם שנפרעו, אלא מן השמים ממש,

 מז"א, כמ"ש, ויתן לך האלקים מטל השמים.

 

קעב) וישראל הקדושים, שומרים אלו הימים

שנכנסו תחת כנפי השכינה.

ושומרים הלחם הבא מִצִדה, המצות, כמ"ש,

 ושמרתם את המצות. הוא כמ"ש, ושמרתם את בריתי,

שהוא ברית מילה. והכל עולה ונאחז במדרגה אחת.

 

קעג) ואיך משה לא פרע אותם, אלא הניחם במילה בלי פריעה?

משום שלא יתעכבו ישראל שם עד שיתרפאו.

לכן לא פרע אותם.

ועל זה כתוב, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני.

משום כי בחפזון יָצָאתָ.

 

וכן כתוב, כי לא יכלו להתמהמה. וע"כ לא נפרעו.

ומילה בלי פריעה ממשיך לחם עוני.

 

קעד) כשבאו ישראל לארץ, באו כשהם נמולים ונפרעים,

כתוב,  ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם.

מסכנות הוא לחם עוני. ונקרא לחם עוני,

משום שהלבנה, המלכות, עומדת במיעוט,

 ואינה מתברכת מן השמש, ז"א, ואינה מאירה מן השמש,

 

 כמ"ש, כי כׂל בַּשָּׁמַיִם וארץ. שפירושו,

 אשר כל, יסוד ז"א, נאחז בשמים, ז"א, ובארץ, המלכות,

ומקבל מן השמים ונותן לארץ. ולא האירה מן היובֵל, בינה,

 

משום שלא פרעו את עצמם.

אבל כאן בביאת הארץ, שנמולו ישראל ונפרעו, כתוב,

 לא תחסר כּׂל בה, היסוד דז"א המאיר אל המלכות.

ועל כן לא במסכנות תאכל בה לחם. ,

משום שלא תחסר כּׂל בה, כמו שנחסרו ממנו במצרים.

 

קעה) ובכל שנה ושנה עושים ישראל זכר למצרים,

ואוכלים מצות, ואינם מפסיקים מדורי דורות.

 ומשום שלא פרעו את עצמם במצרים, חסרו כל הזה,

 ועמדה הלבנה במיעוט, ונקראת לחם עוני. עוני, פירושו, מסכנות.

 

 ומה שאכלו לחם עוני בארץ, אע"פ שכבר פרעו עצמם,

הוא זכר למצרים.

 וזה נוהג לדורי דורות. ולעתיד לבא, כתוב,

לא יבוא עוד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ,

שלא יקרה עוד מיעוט בלבנה, שהוא המלכות.

.........................