פרשת תצוה

שבת זכור:

עורך ומגיש: רבי דוד קורן,   פורים תשע"ג

שמואל א פרק טו

א)  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ, עַל-עַמּוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל; 

וְעַתָּה שְׁמַע, לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה.  {ס}

 

ב)  כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל--אֲשֶׁר-שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ, בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. 

 

ג)  עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק,

וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו;

וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק,

מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.   

 

ד)  וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל, אֶת-הָעָם, וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים,

מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אֶת-אִישׁ יְהוּדָה. 

 

ה)  וַיָּבֹא שָׁאוּל, עַד-עִיר עֲמָלֵק; וַיָּרֶב, בַּנָּחַל. 

 

ו)  וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי

לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי,  פֶּן-אֹסִפְךָ עִמּוֹ,

 וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; 

וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק. 

 

ז)  וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק, מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר,

אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרָיִם. 

 

ח)  וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ-עֲמָלֵק, חָי;

וְאֶת-כָּל-הָעָם, הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב. 

 

ט)   וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג,

וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, 

הַחֲרִימָם; וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס, אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ. 

 

 

י) וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, לֵאמֹר. 

 

יא) נִחַמְתִּי, כִּי-הִמְלַכְתִּי אֶת-שָׁאוּל לְמֶלֶךְ

כִּי-שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת-דְּבָרַי לֹא הֵקִים;

 וַיִּחַר, לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל-יְהוָה, כָּל-הַלָּיְלָה. 

 

 יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל, בַּבֹּקֶר; וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר, 

בָּא-שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר, וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. 

 

יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל;

 וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל, בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה—

הֲקִימֹתִי, אֶת-דְּבַר יְהוָה. 

 

יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, וּמֶה קוֹל-הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי,

 וְקוֹל הַבָּקָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. 

 

טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם,

אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר,

 לְמַעַן זְבֹחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ;

וְאֶת-הַיּוֹתֵר, הֶחֱרַמְנוּ. 

 

טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל, הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ,

אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה;

 ויאמרו (וַיֹּאמֶר) לוֹ, דַּבֵּר. 

 

יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--הֲלוֹא אִם-קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ,

רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה;

וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל. 

 

יח)  יִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה, בְּדָרֶךְ; וַיֹּאמֶר,

 לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת-הַחַטָּאִים אֶת-עֲמָלֵק,

וְנִלְחַמְתָּ בוֹ, עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. 

 

יט) לָמָּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה;

וַתַּעַט, אֶל-הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. 

 

כ) ַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה,

 וָאֵלֵךְ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-שְׁלָחַנִי יְהוָה;

 וָאָבִיא, אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק,

 וְאֶת-עֲמָלֵק, הֶחֱרַמְתִּי. 

 

כא) ַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּגִּלְגָּל. 

 

כב) ַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים,

 כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה:  הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב,

לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. 

 

כג) ִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר: 

יַעַן, מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ, מִמֶּלֶךְ. 

 

כד) ַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-שְׁמוּאֵל חָטָאתִי,

כִּי-עָבַרְתִּי אֶת-פִּי-יְהוָה וְאֶת-דְּבָרֶיךָ: 

כִּי יָרֵאתִי אֶת-הָעָם, וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. 

 

כה) וְעַתָּה, שָׂא נָא אֶת-חַטָּאתִי;

וְשׁוּב עִמִּי, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. 

 

כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ: 

כִּי מָאַסְתָּה, אֶת-דְּבַר יְהוָה,

 וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה, מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל. 

 

כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל, לָלֶכֶת; וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף-מְעִילוֹ, וַיִּקָּרַע. 

 

כח) ַיֹּאמֶר אֵלָיו, שְׁמוּאֵל, קָרַע יְהוָה אֶת-מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ, הַיּוֹם; וּנְתָנָהּ, לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. 

 

כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם: 

 כִּי לֹא אָדָם הוּא, לְהִנָּחֵם. 

ל) ַיֹּאמֶר חָטָאתִי--עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי-עַמִּי, וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל;

וְשׁוּב עִמִּי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. 

 

לא) ַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל, אַחֲרֵי שָׁאוּל; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל, לַיהוָה. 

 

לב) ַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת-אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק,

וַיֵּלֶךְ אֵלָיו, אֲגַג מַעֲדַנֹּת; וַיֹּאמֶר אֲגָג, אָכֵן סָר מַר-הַמָּוֶת. 

 

לג) ַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל--כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ,

כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ;

וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת-אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה, בַּגִּלְגָּל. 

 

לד) ַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה; וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ, גִּבְעַת שָׁאוּל. 

לה וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל, עַד-יוֹם מוֹתוֹ,

 כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-שָׁאוּל; וַיהוָה נִחָם,

 כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,