זהר פרשת וירא סוד הנצנים נראו בארץ וכל התור נשמע בארצנו.

זהר. פרשת וירא

עורך ומגיש: רבי דוד קורן.    קרן אור ללימודי הקבלה

...........:::::::::::::::::...........

מאמר:  וירא אליו ה'

...........

א) רבי חייא פתח ואמר: כתוב, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר וגו',

הניצנים נראו בארץ פירושו:

כאשר ברא הקב"ה את העולם נתן בהארץ כל הכוח הראוי לה,

 

הכל היה בארץ,

אבל לא הוציאה פירות בעולם עד שנברא האדם.

כיוון שנברא האדם הכל נראה בעולם,

שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה שנפקדו בה,

 ואז נאמר, הניצנים נראו בארץ .

 

ב) כעין זה, לא נתנו השמיים כוחות להארץ עד שבא אדם.

כמ"ש, וכל שיח השדה טרם היה בארץ,וגו'

 כי לא המטיר, וגו' נסתרו בה כל אלו התולדות ולא נגלו,

והשמיים נעצרו ולא המטירו על הארץ

משום שאדם אין, שלא נמצא ועוד לא נברא,

והכל נעכב מלהגלות בסיבתו.

כיוון שנראה אדם, מיד הניצנים נראו בארץ

 וכל הכוחות שנסתרו נתגלו וניתנו בה.

 

 

ג) עת הזמיר הגיע, שפירושו: שניתתקן תיקון של שירות ותשבחות

לזמר לפני הקב"ה, מה שלא היה מטרם שנברא האדם.

וקול התור נשמע בארצנו,

..זהו הדיבור של הקב"ה שלא היה נמצא בעולם..


 

מטרם שנברא האדם, כיוון שנמצא האדם נמצא הכל.

 

ד) אחר שחטא נסתלק הכל מהעולם ונתקללה הארץ,

כמ"ש   ארורה האדמה בעבורך   .

 וכתוב, כי תעבוד את האדמה.

וכתוב,   וקוץ ודרדר תצמיח לך  .

 

ה) בא נח לעולם ותיקן קרדומות ופצירות בעולם,

 כלומר שתיקן כלים לעבודת האדמה.

ע"כ כתוב עליו,   זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו  ,

 

כי ייתן לנו כלים ונפטור מעצבון ידינו שהיה לנו עד עתה.

 

ואח"כ, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אוהלו.

ואח"כ, באו בני העולם וחטאו לפני הקב"ה

ונסתלקו כוחות הארץ כבתחילה.

כלומר, שכל התיקונים של נח נתבטלו

והיה כן עד שבא אברהם.

 

ו) כיוון שבא אברהם מיד הניצנים נראו בארץ,

שפירושו:  שניתתקנו ונתגלו כל כוחות הארץ .

 

עת הזמיר הגיע, היינו, בשעה שאמר לו הקב"ה שימול עצמו.

 זמיר פירושו כריתה, כריתת העורלה.

 

כיוון שהגיע זמן ההוא שהברית נמצא באברהם, שנימול,

אז נתקיים בו הכתוב, הניצנים נראו, ונתקיים העולם,

   והדיבור של הקב"ה היה בהתגלות אליו  ,

 וכמ"ש, וירא אליו ה', אחר שנימול.

 

ז)  רבי אלעזר פתח:  את הביאור של כל הכתוב הזה,

לאחר שנימול  אברהם,

 

כי מטרם שנימול אברהם לא היה הקב"ה מדבר עימו,

אלא מתוך מדרגה תחתונה, הנקראת מחזה, דהיינו: הנוקבא,

בהיותה עוד  

 

בהארת השמאל .

 

כמ"ש, אחר הדברים. וגו', דבר ה' אל אברם במחזה.

ומדרגות העליונות לא היו מתחברות במדרגה ההיא

דהיינו של ז"א לא נתחברו  בנוקבא,

.

כיוון שנימול, מיד הניצנים נראו בארץ,

אלו הן המדרגות התחתונות,  

שהמדרגה התחתונה הנקראת מחזה הוציאה ותיקנה אותן,

 כדי שיתחברו בה המדרגות העליונות כולן.

ביאור המאמר בעל הסולם רבי אשלג .

כמו ב' הקווים ימין ושמאל שבישסו"ת,

אינם מזדווגים ונכללים זה בזה אלא ע"י קומת החסדים

היוצאת על מ"ן של ז"א המכריע ביניהם וכוללם זה בזה.

 

כן זו"ן, לאחר שעלו לישסו"ת לקבל מהם מוחין,

נעשה שם ז"א לקו ימין, והנוקבא לקו שמאל.

והם נפרדים זה מזה כדרך ב' הקווים ימין ושמאל,

עד שעולה אֲליהם מ"ן ע"י נשמות הצדיקים,

 

ויוצאת קומת חסדים על מ"ן הללו של צדיקים,

  ומזיווג את ז"א ונוקבא  .


 

 

 וזה שאמרו, בעת שזו"ן נפרדים זה מזה,

נקראת הנוקבא בשם מחזה,

כי תרגומו של ראייה הוא מחזה,

ומילה של תרגום המובא במקרא רומז על מוחין של אחוריים,

ואלו המוחין של קו שמאל שבנוקבא מטרם הזיווג עם ז"א,

 הם מוחין של אחוריים .

 

וטרם שאברהם העלה מ"ן לזו"ן במצוות המילה,

שז"א לא היה בזיווג עם הנוקבא,

אלא שהיו נפרדים זה מזה להיות

ז"א בקו ימין והנוקבא בקו שמאל במחלוקת זה עם זה.

 

כיוון שהעלה מ"ן ע"י מצוות מילה,


מיד הניצנים נראו בארץ,

דהיינו, בבחינת המסך שעליהם נעשה זיווג של הכאה,

המוציא קומת החסדים בקו אמצעי,


 המכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה.

 

 ובחינות המסך הללו מכונות הניצנים שהם נראו בארץ,

שהיא הנוקבא,  בכוח המ"ן, מצוות המילה.

שכוחות הללו יצאו ונגלו בהנוקבא,

 

והיא תיקנה את עצמה על ידיהם במסך מתוקן לזיווג. ל


 הוציא קומת החסדים המזווג אותה עם הזו"ן  .

......................

ח) עת הזמיר הגיע, עת כריתת ענפים הרעים הגיע,

הענפים של עורלה, כי קליפה זו שלטה מטרם שנימול.

והייתה בסוד הכתוב:  ונרגן מפריד אלוף.

 

וקול התור נשמע בארצנו, (התור-אותיות תורה, ז"א)

 זהו קול היוצא מתוך אותה הפנימית שבכולם,

קול, פירושו: ז"א. הפנימית שבכולם,  היינו אמא,

 

שז"א נאצל ויוצא הימנה.

 ואותו הקול ז"א נשמע בארצנו, שהיא הנוקבא.

 שז"א נזדווג עם הנוקבא ע"י המ"ן ממצוות המילה. כנ"ל בסמוך,

 

וזהו קול החותך המילה לדיבור, כלומר שיש בו חיתוך הדיבור,

 ועושה לה את השלמות. פירוש,

ז"א נקרא קול, והנוקבא נקראת דיבור,

ואומר, שז"א מתקן את הנוקבא ועושה אותה בכל השלמות.

ט)  בוא וראה: כל עוד שלא נימול אברהם  ולא היה  עליו

אלא אותו מדרגה כמו שאמרנו,

דהיינו מדרגת  מדרגת הנוקבא.  בעת שנקרא מחזה,

מכיוון שנימול,  מה כתוב: וירא אלי' ה'  ולא נאמר למי,.

כי לא כתוב: וירא ה' אל אברם,

 

אם היה כתוב לאברם, איזה שבח יש כאן נותר מבתחילה,

מטרם שנימול,  שגם אז כתוב,

וירא ה' אל אברם,

 

י)  אלא סוד סתום הוא וירא אליו ה', פירושו,

 

שנראה לאותה המדרגה שדיברה עימו,

 

כלומר,  ז"א שהוא הוי"ה, דהיינו לנוקבא   ,  

 

מה שלא היה מקודם לכן מטרם שנימול,

שאז הייתה נפרדת מז"א.

 

ועתה נגלה הקול, ז"א, ונתחבר בדיבור, הנוקבא,

בעת שדיבר עם אברהם.

 

שאברהם מקבל עתה מזיווג זו"ן והיה מרכבה לשניהם.

 

וע"כ כתוב כאן, וירא אליו הוי"ה, הרומז על זיווג זו"ן יחד.

 

יא) אומר והוא יושב פתח האוהל.  

ואינו מגלה מי יושב, ומשיב:

אלא הכתוב  מגלה כאן חכמה, לרמוז שכל

 המדרגות שרו על אותה מדרגה תחתונה,

אחר שנימול אברהם,  ושיעור הכתוב,

והוא, הנוקבא, יושב פתח האוהל,

 נעשית לפתח לכל המדרגות.

האוהל מלשון בהלו נרו, (איוב כ"ט.)  

בוא וראה. וירא אליו ה' זה הוא סוד הדבור, דהיינו מלכות,

 שהקול, ז"א, נשמע ונתחבר בדיבור, מלכות, ונגלה בו.

 

יב) והוא יושב פתח האוהל. והוא, זה עולם העליון,

אמא, העומד להאיר עליו, היינו, הנוקבא הנקראת פתח האוהל,

שנעשית פתח לאורות.

 

כחום היום, שהאיר הימין, חסד, מדרגה שאברהם נתחבר בה.

פירוש אחר. כחום היום, היינו בשעה שנתקרבה מדרגה

למדרגה בתשוקה, מ ז"א לנוקבא, נאמר עליהם כחום היום.

 

 

יג)  וירא אליו, אמר רבי אבא,

עד שלא נימול אברהם, היה סתום, כלומר:

שלא היה יכול לקבל אורות העליונים.

 

כיוון שנימול נגלה הכל, שכל האורות נגלו אליו.

כי נפתח מסתומתו והשכינה שרתה עליו בשלמות.

 

בוא וראה: והוא יושב פתח האוהל. והוא, עולם העליון, בינה,

השׁורה על עולם התחתון,  שהיא הנוקבא.

ושואל: אימתי שורה הבינה על הנוקבא,

ומשיב, שזהו שמסיים,  כחום היום,

 

בשעה שתשוקתו של צדיק אחד, יסוד של ז"א, הוא לשרות בו,

בעולם התחתון,  , כלומר בשעה שיש זיווג זו"ן


אז המוחין של הבינה שורים בהנוקבא .


יד) מיד וישא עיניו. מיד, אחר שנעשה זיווג זו"ן,

נאמר: וישא עיניו, וַיַרְא, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו.

אברהם יצחק ויעקב,

חסד גבורה תפארת של ז"א,

העומדים על אותה המדרגה,

הנוקבא, שמהם היא יונקת וניזונת.

טו) אז, וירא וירץ לקראתם,

כי תשוקתה של מדרגה התחתונה, הנוקבא,

להתחבר בחג"ת, וחדווה שלה היא להימשך אחריהם.

ולפי"ז נמצא, וירא וירץ, על הנוקבא,

שרצתה להתחבר בהם.

 

וישתחוו ארצה, כדי להיעשות ולהיתתקן לכיסא בעדם,

שהנוקבא נעשית לכיסא לחג"ת של ז"א שישרו עליה,

כמו אדם היושב על כיסא.

טז) בוא וראה: עשה הקב"ה את דוד המלך, שהוא סוד הנוקבא,

שפירושו: לרגל אחד מכסא העליון, כמו האבות.

שפירושו: כסא העליון, בינה .

האבות, הם סוד: חג"ת, ג' רגלי הכסא הזה.

וז"א תיקן את הנוקבא, הנקראת דוד המלך

 

שתהיה לרגל רביעי לכסא .

ונמצאת הנוקבא במדרגה אחת עם האבות, חג"ת,

כי נתקנה לרגל הכיסא כמוהם.

 

ואע"פ שהיא כיסא אל האבות, כנ"ל,

שואל: ואיך נאמר  שנתקנה במדרגה אחת עם האבות

להשלים ד' רגלי הכיסא?

 

ומשיב:  אבל הוא רק בזמן,  שהיא נתחברה עימהם

להיות רגל אחד להיתתקן בכיסא העליון.

 

ומשום זה קיבל דוד המלך מלכות על ישראל בחברון

שבע שנים כדי להתחבר בחג"ת.

(כבר ביארנו בפרשת לך לך ס"ה.)

 

פירוש הרב אשלג בעל הסולם,

......................

כי מתחילה נבנית הנוקבא, ב' מאורות הגדולים,

בקומה שווה עם ז"א מאחוריו, ואז שניהם משמשים בכתר אחד,

בינה. ז"א מקבל ימין

והנוקבא צד שמאל של בינה,

ואז נחשבים זו"ן לד' רגלים שלה

והיא נקראת כיסא העליון.

 חג"ת של ז"א הם ג' רגלי הכיסא,

 והנוקבא היא רגל רביעי.

באופן ששניהם שווים זה לזה.

אמנם אלו המוחין נחשבים להנוקבא רק למוחין של אחוריים,

ובכדי להיבנות במוחין של פנים היא מתמעטת בסוד המאור הקטן,

ואז יכולה לקבל מז"א מוחין של פנים.

 ומבחינה זו היא נעשית כיסא אל ז"א מתחתיו,

 

באופן שיש ב' זמנים להנוקבא:

מתחילה בקומה שווה לז"א,

ואח"כ מתמעטת ונעשית קטנה ממנו.

 

דהיינו: בזמן של מוחין של פנים,

 היא קטנה ממנו ונבחנת לכיסא אל החג"ת של ז"א.

 

אבל בזמן של מוחין של אחוריים שנתחברה עם חג"ת של ז"א

בקומה שווה, הרי היא אז רגל אחת להיתתקן בכיסא העליון

בשווה עם חג"ת של ז"א.

כי שניהם משמשים אז בשווה בכיסא העליון שהוא בינה.

 

ולולא קיבלה הנוקבא מקודם את המוחין של אחוריים

בסוד ב' המאורות הגדולים

לא הייתה יכולה לקבל אח"כ מוחין של פנים.

 

כי מלכות של חברון היא מוחין של אחוריים

ומלכות של כל ישראל היא מוחין של פנים.

 ואם לא קיבל דוד המלך את מלכות שחברון מקודם,

שהם המוחין של אחוריים,

לא היה ראוי לקבל כלל את מלכות כל ישראל

שהם המוחין של פנים.

 

שצריכה להתחבר מקודם בקומה שווה עם החג"ת מאחוריים,

ולולא זה לא היה יכול לקבל המלכות השלמה שהיא מוחין של פנים.

....................

 

כתוב את הכותרת כאן

תוספתה.

יז) וירא אליו ה' באלוני ממרא.

שואל: למה באלוני ממרא ולא במקום אחר,

ומשיב: משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה.

 כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם שימול את עצמו,

הלך אברהם להיוועץ עם חבריו. אמר לו עָנֶר,

אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה תצער את עצמך.

 

יח) אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים

אותך בכבשן האש. ואותו הרעב שעבר על העולם,

שכתוב, ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה.

 

ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם והכית אותם.

והקב"ה הצילך מכולם ואיש לא יכול לעשות לך רעה.

 

קום עשה מצוות רבונך. אמר הקב"ה לממרא,

אתה נתת לו עצה על המילה, חייך,

איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך. באלוני ממרא.

 

יט)  רבנן פתחו בביאור הפרשה עם הכתוב הזה,

משיר השרים א'), לריח שמניך טובים, שמן תורק,

 

תנו רבנן,   נשמה של האדם בשעה שאדם ישן בלילה,

עולה מהארץ לרקיע ועומדת באותה זוהר עליון שאמרנו

והקב"ה מבקר אותה.

 

בוא ושמע אמר רבי שמעון בר יוחאי

כ) כל נשמה של צדיק, כיוון שעומדת במקום שכינת כבודו ית', שראויה לקבל הארת חכמה, עמידה, וראויה לישב אצלה,

 

היינו, לקבל את לבוש החסדים, שהוא ישיבה.

הקב"ה, ז"א, קורא אל האבות, חג"ת, ג' קווים שלו, ואמר להם,

 

לכו ובקרו את פלוני הצדיק שבא והקדימו אותו שלום משמי,

שג' קווים ישפיע לה הארת הזיווג הנקרא שלום.

משמי, היא הנוקבא, והם אומרים,

 

ריבון העולם, אינו ראוי לאב ללכת לראות את בנו,

 הבן צריך לראות ולחזות ולדרוש לאביו.

......................

פירוש הרב אשלג בעל הסולם,

מתחילה האיר ז"א להנשמה הארת קו ימין הנקרא אברהם,

החולם, ואח"כ האיר לה הארת קו שמאל הנקרא יצחק, שורוק.

ונעשה מחלוקת בין ב' הקווים.

ואז נסתמה הנשמה,

ונסתלקו הארת ב' הקווים מהנשמה וחזרו אל ז"א,

כי נסתמה ואינה יכולה לקבל ממנו.

שהנשמה צריכה להעלות מ"ן ממסך של חיריק,

ואז יתעורר קו אמצעי, יעקב, ואז תוכל הנשמה לקבל הארתנו.

 

 

כא) והקב"ה קורא את יעקב ואומר לו,

אתה, שהיה לך צער גידול בנים,

לך וקבל פניו של פלוני הצדיק שבא כאן,

ואני אלך עמך.

 

וזש"כ, מבקשי פניך, יעקב סלה.

מבקש  לא נאמר,

אלא מבקשי פניך, יעקב סלה.  

כי קאי על נשמות הצדיקים,

שיעקב אבינו מקבל פניהם והם מבקשי פניו.

 

אמר רבי חייא: מתיחלה כתוב משמע זה שכתוב,

זה דור דורשיו,

שמשמע, שכונת הכתוב הוא על נשמות הצדיקים,

שהם הדורים של הדור,

 

פירוש הרב אשלג בעל הסולם

 

יעקב, קו אמצעי. בנים, לידת מוחין, צער של בנים,

המסך של חיריק המקטין הקומה מג"ר לו"ק וגורם בזה צער.

אבל, אי אפשר להוליד בנים שהם מוחין זולת המסך הזה.

 

אחר שהנשמה העלתה מ"ן, קרי ליעקב, היינו,


שהזמין המסך של חיריק שעליו יוצא קו אמצעי, יעקב.


ואמר לו, דרכך להמשיך מוחין על מסך דחיריק, תעשה זיווג הזה לצורך הנשמה. פנים זה חכמה,


קבלת פנים זה התלבשות חכמה בחסדים. ויוציא קומת חסדים וילביש החכמה בחסדים


שזה נקרא קבלת פנים.

 

 

כב) אמר רבי יעקב: יעקב אבינו הוא כיסא הכבוד.



ברית כרת הקב"ה עם יעקב לבדו,


יותר מהכריתת ברית עם כל אבותיו,


שעשה אותו כיסא הכבוד להשראתו ית' לבד מהראשונים.


והוא מטעם שהראשונים שהם אברהם ויצחק אינם יכולים להאיר זולתו, לכן כולל בעצמו


גם הארתם, ונעשה כיסא בפני עצמו.

 

כג)  רבי אלעזר היה יושב והיה לומש תורה,

בא אצלו רבי עקיבה,  אמר לו במה אתה עוסק,

אמר לו במקרא הזה , שכתוב: כיסא כבוד ינחילם.

זה הוא יעקב אבינו שעשה אותו כיסא הכבוד בפני עצמו,

לקבל תורה בעד נשמות הצדיקים.

ושיעור הכתוב הוא, וכיסא כבוד, תורתו של יעקב,

שנעשה לכיסא הכבוד, ינחילם לנשמות הצדיקים.

כד) והקב"ה הולך עם יעקב,

בכל ראש חודש וראש חודש,

וכאשר הנשמה רואה, את כבוד האספקלריה,

היא השכינה של רבונה,

הנשמה מברכת ומשתחוית לפנ הקב"ה

זהו שכתוב ברכי נפשי,

כה) אמר רבי עקיבא  הקב"ה עומד על הנשמה,

והנשמה פותחת ואומרת, ה' אלקי גדלת מאוד.

ומשבח להקב"ה גם על הגוף שנשאר בעולם הזה,

ואומרת, ברכי נפשי את ה' וכל קרביי,

 

שיורה על הגוף. שתחילה משבחת הנשמה להקב"ה

על השגתה עצמה ואז אומרת,

ברכי נפשי את ה', ה' אלקי גדלת מאד.

 

ואח"כ משבחת לו גם על הגוף,

שזיו הנשמה נמשך למטה ומאיר אל הגוף. ואז אומרת,

ברכי נפשי את ה' וכל קרביי.

שתשבחות האלו הם על אור הגוף,

 

 

כו) הקב"ה הולך עם יעקב, מנין לנו זה,  ממקרא הזה,

 שכתוב, וירא אליו ה' באלוני ממרא. זהו יעקב שנקרא ממרא.

הרי הקב"ה הולך עם יעקב,

 

ושואל מהו השם ממרא, ומשיב:

משום שיעקב ירש מאתיים עולמות מעדן,

והוא כסא,  כנ"ל, שנעשה לכסא הכבוד בפני עצמו.

 

ומפרש רבי יצחק: 

ממרא הוא בגי' רפ"א, הנה מאתיים של עדן,

שזכה בהם יעקב, שכתוב, ומאתיים לנוטרים את פריו.

ושמונים ואחד בגי' כסא,

 

הרי מאתיים ושמונים ואחד שבגי' ממרא.

מאתיים עולמות מעדן הוא החכמה הנקרא עדן,

וכסא הם החסדים המלבישים את החכמה.

 

וע"כ נאמר, וירא אליו ה' באלוני ממרא,

כי משום זה נקרא יעקב ממרא,

שכולל עדן וכיסא שהם השם ממרא, ע"כ וירא אליו ה'.

 

כז) אמר רבי יהודה: מהו  באלוני ממרא.

אם ממרא זה יעקב למה נאמר באלוני ממרא,

ואומר אלוני, רצונו לומר, תקפו,   והוא כמו שכתוב,

אביר יעקב,  כלומר באלוני ממרא הוא כמו שכתוב כאן,

ואביר יעקב, כי אלוני פירושו אביר ותוקף, וממרא זה יעקב,

 

והוא יושב פתח האוהל, שכתוב, ה' מי יגור באוהלך.

כלומר, פתח האוהל הוא הארת קו הימין, חסדים מכוסים,

הארת נקודת החולם, מ"י של אלקים,

המרומז במי יגור באוהלך, בהמילה מ"י.

כחום היום. שכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש

צדקה ומרפא בכנפיה. הארת קו השמאל, הארת נקודת השורוק, אל"ה של אלקים,

 

הארת חכמה בלי חסדים המכונה יציאת השמש מנרתיקה,

כי אין אור החכמה מאיר אלא בנרתיק מחסדים.

 וכשמאירה בלי חסדים היא שורפת,

 

שכתוב, כחום היום. ואז הרשעים נדונים בה,

אבל הצדיקים מתרפאים בה.

 כי מגלים מ"ן וממשיכים חסדים להלביש החכמה .

 

וזהו שמרמז הזוהר את פירושו של כחום היום,  בהכתוב,

 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ,

ללמדנו שאין אור השמש הזה מרפא אלא בכנפיה,

בלבוש החסדים המכסים על תוקפה של השמש כמו כנפיים.

ומטרם ביאת הכנפיים מקו האמצעי,

הוא כחום היום, ששורפת אז.

 

כח) באותה שעה שהנשמה כחום היום, הולך הקב"ה, ז"א,

כדי להשפיע לה ממקום למקום,

שלושה מקומות.

מפתח האוהל, החסדים הנעלמים בסוד מ"י, קו ימין,

אל כחום היום, אל"ה, קו שמאל.

ואח"כ אל יעקב, קו אמצעי.

 

משום שהאבות אברהם ויצחק שמעו שהקב"ה, ז"א,

הולך אל הנשמה, שהרגישו שהנשמה במצב כחום היום,

 שצריכה למקום הלבשת החסדים.  הם מבקשים

מן יעקב שילך עימהם להקדים להנשמה שלום,

 

שימשיך על מסך של חיריק שלו קומת החסדים

 המכרעת בין אברהם ויצחק,

ואז מתלבשת החכמה בחסדים שהוא שלום.

ונקראת שלום,

כי מטרם הכרעת קומת החסדים,

ב' הקווים נמצאים במחלוקת,

אלא ע"י קומת החסדים,

קו האמצעי, נעשה שלום ביניהם.

 

כט) ואברהם ויצחק עומדים על הנשמה,

כלומר, אחר שיעקב השפיע החסדים בסוד קדימת השלום,

מאירים אליה גם ב' הקווים אברהם ויצחק,

 

 שכתוב, וישא עיניו וירא, היינו הנשמה.

והנה שלושה אנשים ניצבים עליו.

שלושה אנשים הם האבות, אברהם יצחק ויעקב הניצבים עליו,

 ורואים מעשים הטובים שעשתה הנשמה,

שרואים המ"ן של הנשמה ומשפיעים לה מיין זוכרין.

 

וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה,

 משום שראתה שכינת כבודו ית' עימהם. על כן עלָמות אהבוך.

 

פירוש  רבי אשלג בעל הסולם,

 

כמ"ש, לריח שמניך טובים כשמן תוּרַק

שמך על כן עלָמות אהבוך.

לריח, המ"ן שהנשמה מעלה,

להמשיך הארת השלום של יעקב, קומת החסדים,

שאז מתלבשת החכמה בחסדים.

 

וע"כ, שמניך טובים, שהמוחין מקובלים בסוד שמן הטוב.

שמן תורק, כחום היום,

 

שאז מסתלקים ב' הקווים מהנשמה ואינם יכולים להאיר,

ונבחן אז שהשמן, המוחין, מוּרַק מהנשמה,

הארת נקודת השורוק.

 

אמנם אח"כ בביאת החסדים מיעקב מושגת הארת החכמה

מנקודת השורוק הזאת.

הרי, אשר, כשמן תורק, שבשעת הארת נקודת השורוק,

מושג שמך, גילוי השכינה, שמו של הקב"ה.

 

ועכ"ז כל חשקה של הנשמה היא להמשיך החסדים של קו ימין,

מ"י. וזהו שמסיים הכתוב, על כן עלָמות אהבוך,

החסדים הנעלמים מסוד מ"י, ג"ר של בינה,

משם דווקא אוהבות הנשמות להמשיך.

 

וזהו שמבואר בהכתוב, וירא, גילוי שכינה ע"י הארת השורוק

אחר שמתלבשת בחסדים. ואז, וירץ לקראתם,

לקבל מפתח האוהל, מ"י. וכמ"ש, על כן עלָמות אהבוך, החסדים המכוסים מחכמה, הנקראים עלָמות שהנשמות אוהבים.

 

ל) וירא אליו ה' באלוני ממרא,  רבנן פתחו בכתוב הזה,

מדבר בשעת פטירתו של אדם.

לא) וישא עיניו וערא,

 

מאמר: כשחלה רבי אליעזר

....................

לב) כשחלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות,

אותו היום היה ערב שבת,

והושיב לימינו את הורקנוס בנו

והיה מגלה אליו עמוקות ונסתרות,

 

והורקנוס לא היה מקבל ממנו בתחילה בדעה מלאה

 כי חשב שדעתו אינה מיושבת עליו.

 

לאחר שראה שדעתו של אביו מיושבת עליו,

קיבל ממנו מאה ושמונים ותשעים סודות עליונים.

 

לג) כשהגיע לסוד של אבני שיש המתערבים במים עליונים,

בכה רבי אליעזר והפסיק מלדבר.

 

אמר, קום ולך שמה בני. אמר לו למה?

אמר לו, אני רואה שאמהר לעבור מהעולם.

אמר לו, לך ואמור לאמך שיסתלקו התפילין שלי למקום עליון,

 

שרמז לה על הסתלקותו, ואחר שאסתלק מהעולם,

ואבוא כאן לראות אותם,

היינו, לבני המשפחה, לא יבכו,

כי הם עימי קרובים עליונים

ולא תחתונים ודעת אנוש לא משיג בזה.

 

לד) עוד שהם יושבים, נכנסו חכמי הדור לבקרו

וקילל אותם על שלא באו אליו לשמשו,

דתנן,   גדולה שימושה יותר מלימודה  .

 

בינתיים בא רבי עקיבא.

אמר לו, עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשיני?

אמר לו, רבי, לא היה לי זמן פנוי.

 

כעס ואמר, תמה אני עליך, אם תמות מיתת עצמך.

וקיללוֹ שמיתתו יהיה קשה מכולם,

כלומר, שקילל גם את שאר חכמים שלא באו לשמשו,

שלא ימותו מיתת עצמם,

ואמר,  שמיתת ר' עקיבא  תהיה קשה מכולם.

 

לה) בכה ר' עקיבא ואמר לו, רבי, למדני תורה.

פתח פיהו רבי אליעזר במעשה מרכבה,

בא אש וסבבה את שניהם.

אמרו החכמים, משמע מזה,

שאין אנו ראויים וכדאיים לשמוע עתה דברי תורתו,

 

יצאו לפתח שבחוץ וישבו שם. היה מה שהיה והלך האש.

 

לו) ולימד בסוד, בַהֶרֶת עזה כשלג,

שלוש מאה הלכות פסוקות,

ולימדו רי"ו טעמים שבפסוקים שבשיר השירים.

 

ועיניו של ר' עקיבא היו מורידות מים.

וחזר האש והקיפם כבתחילה.

כשהגיע להפסוק,

 

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים

 כי חולת אהבה אני,


 לא היה יכול עוד ר' עקיבא לסבול ,

ונשא קולו בבכי וגעה כמו שור

 ולא היה יכול לדבר מפחד השכינה שהייתה שם.

 

לז) ולימד אותו כל עמוק וסודות עליונים שיש בשיר השירים,

והשביע אותו שבועה,

שלא ישתמש בשום פסוק שבו

בשביל שלא יחריב הקב"ה את העולם בסיבתו,

כי אין רצון לפניו שישתמשו בו הבריות מרוב קדושה שיש בו.

 

אחר כך יצא ר' עקיבא וגעה, ועיניו נובעות מים.


ואמר, אוי רבי אוי רבי, שהעולם ישאר יתום ממך,

נכנסו אצלו כל שאר החכמים ושאלו אותו והשיב להם בדברי תורה.

 

לח) נעשה צר לרבי אליעזר. הרים זרועותיו,

שם אותן על לבו,

 

פתח ואמר אוי עולם, עולם העליון חזר לסלק ולגנוז כל אור

וכל הארה מן עולם התחתון כמו שהיה מטרם ביאתו להעולם.

 

אוי לכם שתי זרועות,

 אוי לכם שתי תורות,

שתהיו נשכחים ביום הזה מן העולם.

 

והזוהר מסיים על זה ואומר, שאמר רבי יצחק,

 כל ימיו של רבי אליעזר הייתה ההלכה מאירה מפיו

 כיום שניתנה על הר סיני.

 

לט) אמר רבי אליעזר, תורה למדתי וחכמה הבנתי

ושימוש תלמידי חכמים עשיתי

שאפילו כל בני העולם יהיו סופרים,

לא יספיקו לכתבם.

ולא חסרו תלמידי מחכמתי, אלא כמכחול בעין,

כשיעור הטיפה שהעין מוציאה כנגד

טיפת המכחול שנכנסה בה,

ואני לא חסרתי מחכמת רבותי,

אלא כשיעור מי ששותה בים.

 

ומסיים הזוהר, ולא אמר זה אלא,

כדי להחזיק טובה לרבותיו יותר מעצמו,

כלומר, מה שאמר, שהוא החסיר מרבותיו כשותה בים,

שהיא שיעור גדול ממכחול בשפופרת שאמר על תלמידיו,

היינו, כדי להחזיק טובה לרבותיו יותר מעצמו.

 

מ) והיו שואלים ממנו בדינו של סנדל הַיִבוּם אם מקבל טומאה,

 עד שיצאה נשמתו, ואמר טהור.

 

ולא היה שם רבי עקיבא בשעת פטירתו.

במוצאי שבת מצאו רבי עקיבא שמת,

 

קרע את מלבושיו וגרד את בשרו,

ודם היה יורד ונמשך על זקנו,

והיה צועק ובוכה, יצא לחוץ ואמר:

שמיים שמיים, אימרו אל השמש והלבנה

 

אשר האור שהיה מאיר יותר מהם הנה נחשך.

השארת תגובה