פרשת תולדות

הזהר הקדוש  כ"ג בחשון תשע"ה

עורך ומגיש: רבי דוד קורן

סעיף א')    פתח ואמר רבי' אבא.  תהילים ק"ו

מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו.

בוא וראה,  כשבקש הקב"ה  ועלה ברצון לפניו  לברוא העולם.  היה מסתכל בתורה וברא אותו  ובכל פעולה ופעולה שברא  הקב"ה  בעולם היה  מסתכל  בתורה וברא.   וזה שנאמר:  ואהיה אצלו אמון.  ואהיה

שעשו עים  יום  יום

אל תקרי אמון  אלא אומן.

דהיינו שהייתה  כלי אומנותו .

סעיף ב')  כשרצה  לברוא  את האדם. אמרה התורה  לפניו,  אם  יהיה  נברא  האדם  ואחר כך יחטא.   ואתה  תדון אותו.  למה יהיו  מעשי  ידיך  לשווא.

הרי  לא יוכל  לסבול  את  דינך.

אמר לה  הקב"ה  הרי  בראתי  תשובה  מטרם  שבראתי העולם.  ואם  יחטא  יוכל לעשות תשובה  ואמחול  לו.

   אמר הקב"ה  לעולם  בשעה  שברא אותו   וברא את

 האדם  אמר לו:  עולם  עולם  אתה וטבעך  אינם 

עומדים  אלא  על  התורה   משום זה  בראתי  בך 

אדם  כדי  שיעסוק  בתורה.  

ואם  לא  יעסוק  בתורה  

הרי  אני  מחזירך  לתוהו  ובוהו.

והכל  הוא בשביל  האדם  וזה  שכתוב  

אנכי  עשיתי  ארץ  ואדם עליה  בראתי. והתורה

  עומדת  ומכרזת  לפני  בני אדם  כדי  שיעסקו  וישתדלו בתורה. ואין  מי  שיטה  אוזניו.

סעיף  ג')  בוא וראה  כל מי  שעוסק  בתורה  הוא

 מקיים  העולם  ומקיים  כל  פעולה ופעולה 

שבעולם  על  תקונו  כראוי.

 ואין  לך  אבר  הנמצא  באדם 

שלא  תהיה  כנגדו  בריה  בעולם.

כי כמו  שגוף  האדם  מתחלק  לאברים.

 וכולם עומדים  מדרגות  על  מדרגות

 המתתקנות אלו על אלו.  וכולן  הן  גוף  אחד. 

כך  העולם.  כל  אלו  הבריות  שבעולם 

כולן  הן אברים  אברים  

ועומדים  אלו  על אלו.

 וכאשר  כולן  תתקנה  יהיו  לגוף  אחד  ממש.

והכל  הן  האדם והן  העולם  הוא  בדמיון  התורה.

כי  התורה  כולה  היא  אברים  ופרקים.

ועומדים אלו על אלו.  

וכאשר  יתקנו  כולם  יעשו  לגוף  אחד. 

כיון  שנסתכל  דוד  בעשיה  הזו.  פתח ואמר: 

מה  רבו  מעשיך  ה'  כולם  בחכמה

  עשית  מלאה  הארץ  קנינך.(תהילם ק"ד)

סעיף ד')    בתורה  הם  כל  סודות  העליונים  והתחתונים 

שאין  היכולת  להשיגם.  בתורה

 הם  כל  הדברים  העליונים  המגולים  ואינם  מגולים.   

כלומר שלרוב  העמוקות  שבהם 

הם  נגלים  למעיין בהם.

ותכף  נעלמים.  ושוב  נגלים  כרגע 

וחוזרים  ונעלמים.  וכך חוזר חלילה תמיד לפני  המעיינים בהם.

בתורה  הם  כל  הדברים  שלמעלה  שבעולמות 

העליונים   ושל  מטה.  כל  הדברים  שבעולם  הזה

וכל  הדברים  שבעולם  הבא  הם  בתורה.

ואין  מי  שיסתכל  וידע  אותם    ומשום זה  כתוב

מי ימלל  גבורות  ה'  ישמיע  כל  תהילתו.

\\\\\\\\\\\\\…………….\\\\\\\\\\\\\

פרשת תולדות   שער הפסוקים האר"י

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו וגו':

נודע, כי שם אדנ"י במלוא

ו, הוא בגימטריא תרע"א.

והנה ג' אותיות תר"ע, נרמזו בג' אותיות עתר, מן ויעתר.

 עוד יש בו שתי אותיות ו"י מן ויעתר,

והם רמוזות באות א' של תרע"א,

שציורה ב' יודין, עילאה ותתאה, ואות ו' ביניהם.

ונמצא, כי ו"י של ויעתר, הם ו' וי' תתאה של אות א',

 וחסר ממנה יו"ד עילאה. והיא סוד המזל העליון,

אשר משם נמשכים ובאים הבנים.

 כמו שרז"ל בני חיי ומזוני, לאו בזכותא

 תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא.

 וז"ס ויעתר יצחק, כי נתכוין אל יו"ד עילאה הנזכר,

שממנה נמשכים ובאים הבנים.

וטוב לו לאדם,  שהוא חשוך בנים,

שיכוין בתפלתו בכוונה זו שביארנו.

ולכן לנוכ"ח בגי' מזלא, והם ג' הויו"ת שבו,

כנודע שהם בגי' מזלא, כי משם הבנים באים כנזכר:

ויצא הראשון אדמוני וגו':

ענין זה נתבאר היטב בשער היחודים, בסוד לבישת השק, וע"ש. והנה הענין בקיצור הוא, במה שנעורר ונדייק, אומרו בכ"ף הדמיון, כאדרת, והיל"ל כלו אדרת שער.

אבל עניינו הוא, במה שהודעתיך, כי או"א אתכלילן במזלא קדישא, כנזכר באדרת האזינו ושם ביארנו,

כי המזל העליון, שהם תרין תקוני דיקנא דאריך, והם השמיני והי"ג, הם ארוכים, ומתפשטים עד טבורא דלבא דא"א, והם חופפים על או"א, ומלבישים עליהם.

 והם נקראים אדרת שער, בסוד (תהלים צ"ג ד')

אדיר במרום ה', שנתבאר אצלינו בקבלת שבת.

 אבל ז"א שהוא למטה מטבורא דא"א,

אינו נכלל בשערות ההם,

וזש"ה ביעקב ואנכי איש חלק:

והנה השער הם בחי' נימין ארוכים, בצורת ווי"ן.

ובראשי הווי"ן, יש ציור יודי"ן.

ומקור השערות, הם מראשי היודי"ן של הווי"ן.

 והנה כנגדם בקליפה, לא נתקנו או"א שלהם,

בחי' הקליפות שיש בעולם האצילות.

 ולכן אותם השערות שהיו ראויים להיות בהם,

נמשכו למטה בז"א דקליפה,

שהוא עשו, אחיו של יעקב,

וכל הי"ס שבו מלאות שער. וזש"ה, כאדרת שער,

כי מלת שער מליאה ביו"ד, היא יו"ד עשר,

פירוש, כי כל י"ס שבו, מלאים שער.

 והענין הוא, כי כדמיון אדרת שער, שהיתה ראויה להיותה

למעלה באו"א דקליפה, וכיון שלא נתקנו כנזכר,

לכן כדוגמתה נעשה עשו ז"א למטה, אדרת שער:

סימן כ"ו:

עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו':

מלת עק"ב, הם ב' שמות אלהים,

שהם בגימטריא עקב.

גם הם בגימטריא ענבים. והענין הוא,

מ"ש בס"ה פרשת שמות דתרין עיינין,

אית בהון תרין דמעות, ואינון ב' כחות הדין.

ועניינם הוא, כי הנה נודע שאימא עילאה (בינה)

נקראת אלהים חיים, בלשון רבים,

לרמוז על ב' בחי' אלהי"ם שיש בה,

שהם נו"ה שבה, הנקראים אלהים צבאות.

ונקרא חי, גם ע"ש היסוד שביניהם, שנקרא חי כנודע.

 גם דע, כי הנצח וההוד דאינהו לבר מגופא,

והם בחי' הדין. גם נודע,

כי אלו הנה"י דאימא, מתלבשים תוך ז"א בסוד מוחין,

 ומהם נמשך אל שתי העינים דז"א. וז"ס מ"ש בס"ה, כי הנצח וההוד נקראים תרין עיינין. והנה אלו העינים של ז"א,

 הם נקרא ענבים, שבתוכם היין, שהם תרין דמעין עילאין, כחות הדין הנמשכים מנו"ה דאימא כנזכר.

ונמצא, כי הנצח וההוד דאימא, הם הנקראים עקב

 והם ב' שמות אלהים. ותרין עיינין דז"א,

 הם נקראים ענבים שבתוכם היין והדינים,

וגם הם ב' שמות אלהים.

וז"ס הענבים הנדרכים ע"י העקב, והיין זב ויוצא מהם.

 וז"ס יעקב, שנקרא כן, ע"ש הב' פעמים אלהים,

 עם העשר אותיות שבהם,

והם בגימטריא יעקב, עקב י':

והנה אברהם הוא החסד, שהוא הספירה הראשונה,

שלמטה מן בחי' הראש דז"א,

אשר שם הענבים הנז', ולהיותו חסד,

 הוא ממתק הענבים הנז',

ונעשות ענבים מתוקים מבושלים,

 ומבסם דמעין עילאין,

שהם היין שבתוכם.

 וז"ס עקב אשר שמע אברהם בקולי,

ר"ל, כי אברהם שהוא איש החסד,

בהיותו שומע לקולי, גרם לבסם עקב הנזכר:

וז"ס מ"ש חז"ל, בן עק"ב שנים,

הכיר אברהם את בוראו.

 כי כשתקן עקב זה, ומתקו ובסמו, אז הכיר את בוראו. (בס"א, בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו,

שנאמר עקב אשר שמע וכו',

כי כמנין עק"ב שנים הכיר את בוראו,

 ועל ידי כן תיקן עקב זה ומתקו ובסמו) וז"ס (הושע ט' י')

כענבים במדבר מצאתי אתכם ישראל וגו'

הענין הוא, כי אברהם בגימטריא במדבר, רמז בזה,

 כי בזכות אברהם שהוא בגי' במדבר,

ותקן ומתק הענבים הנז',

לכן זכו בניו ללכת במדבר,

ולכל אותם הטובות שהשפיע להם שם, באר, ומן, ושליו כו'.

ובפרשת ויצא בפסוק ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה,

נתבאר ענין העקב הנזכר באופן אחר ע"ש:

……………………….

ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וגו':

ענין ג' בארות אלו מה עניינם,

הא' נקרא עשק, הוא בחי' הדעת שבנקבה,

 שהוא משלש בחי',

 כנזכר בדרוש שמות של הספירה שהם, ע"ב ק"ל,

 אחוריים פשוטים, ואחוריים מליאים, דהוי"ה דמ"הדאלפי"ן.

וע"ב קד"ם, שהם, אחוריים הפשוטים והמלאים,

 דהוי"ה דב"ן דההי"ן. וב"ן,

שהוא הפנים עצמם דהוי"ה דההי"ן. וכל בחינות אלו,

הם בגימטריא ע"ת, ועם ד' אותיות הפשוטות של

 ההוי"ה שרש לכלם, הרי דעת:

והבאר הב', נקרא שטנה, והוא שם אדנ"י,

והוא שם אלהים במלוי יודי"ן עם הכולל:

והבאר השלישי, נקרא רחובות, חסר ו' ראשונה,

והוא בגימטריא ד' שמות אהי"ה הנודעים,

שהם, שנים הראשונים ביודי"ן,

והשלישי באלפי"ן, והרביעי בההי"ן:

ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל, באופן אחר, דע, כי

ג' בחי' הם, באר, ובור מלא ו', ובר חסר ו'.

 והנה בור מלא ו', בגימטריא יצחק, שהם הגבורות לבדם.

והוא הנקרא עשק דכורא,

והוא סוד חבור ד' שמות, יהו"ה אלהי"ם, ויהו"ה אדנ"י, שהם בגימטריא באר. ומשני יחודים אלו,

היו החיצונים הנקרא רועי גרר,

רוצים להתאחז ולהשקות משם.

וזה הוא רמזו בדבריהם,

כמ"ש לאמר לנו המים, ר"ת בגימטריא אדנ"י.

 ולנו בגימטריא אלהי"ם. שהם הב' שמות,

המתיחדים עם שם יהו"ה. השני הוא ב"ר חסר ו',

והוא יותר דין מכל הג' בארות, והוא נקבה,

ולכן כלו הוא אחוריים לבדם, שהוא בחי' ע"ב ק"ל,

 בגימטריא ב"ר, ועם הכולל הוא באר,

 והוא הנקרא שטנה, נקבה. וז"ס פסוק (תהלים ב' י"ב)

 נשקו בר פן יאנף וגו', ר"ל,

כי כיון שבחי' בר, הוא דין גמור,

ויש פחד פן יתאחזו החיצונים בו,

 שהוא היסוד שבנוקבא כנודע,

לכן נשקו בר, ר"ל המשיכו את החותם העליון,

 שהם ג' מלויים, של שם אהי"ה דיודין ואלפין וההי"ן,

שהם בגי' חותם, כמנין נשקו.

ובהיות היסוד שלה חתומה בחותם זה,

 לא יקרב אליה זר ח"ו, וינאף עמה ח"ו,

 וזהו פן יאנף. וכבר ביארנו חותם זה בליל הושענא רבה ע"ש:

הגה"ה, א"ש, הנה נשק"ו יתרים על חותם ב',  ושמא צ"ל בחותם

ואתי שפיר כמנין נשקו כנלע"ד:

והג' נקרא באר מיין נבעין,

ואז הוא כשמזדווגת עם ז"א, לצורך זווג פנימי דנשמות,

 כנודע כי אז גם נשמות הצדיקים

צריכות לעלות שם בסוד מ"ן,

 ואז היסוד ההוא שבנוקבא נקרא באר מים נובעים.

 ואז הוא יחוד הוי"ה ואהי"ה, שניהם במלוי ההי"ן,

 שהם בגימטריא באר, דהיינו ב"ן וקנ"א.

ונמצא כי בזה הדרך הב', נתבארו ג' בחי', ב"ר, בו"ר, בא"ר.

ובדרך הא' נתבארו ג' בחי', שטנה, ועשק, ורחובות.

אמנם הם ענין אחד כנזכר:

סימן כ"ז:

ואנכי איש חלק:

כבר נתבאר למעלה עניינו בפסוק ויצא הראשון אדמוני,

כי שערות דרישא דא"א,

הם נמשכים ומשתלשלים עד טבוריה,

 ואו"א אתכלילן במזלא דדיקנא דיליה.

אבל ז"א הנקרא יעקב, הוא מחציו דא"א ולמטה,

 שאין שם שערות, ולכן, ואנכי איש חלק.

אבל עשו אחיו, הוא כנגד ז"א דקליפה דאצילות,

אשר לא היה תיקון בהם למעלה בבחי' או"א, כנודע אצלנו.

ואין תיקון בקליפות, אלא כנגד ז"א ולמטה,

 וכל השערות שהיו ראויים להיות למעלה, נתהוו שם,

ולכן הן עשו אחי איש שעיר:

עוד יש לפרשו באופן זה,

כי נודע שז"א נחלק לב' חלקים,

חציו העליון עד החזה, יש כנגדו לאה.

ומחציו ולמטה, עומדת רחל הנקראת נוקביה,

וזהו ואנכי איש חלק.

ועד"ז ביארנו מאמר רז"ל וז"ל ד"א מהו איש אלהים,

 א"ר אבין, מחציו ולמעלה אלהים, ומחציו ולמטה איש.

וכבר הודעתיך, כי משה ויעקב שניהם בבחי' תפארת,

דא מלגאו, ודא מלבר, וז"ש ואנכי איש חלק. ועד"ז

ביארנו במשה, כלומר נחלק לשני חלקים, ע"ד הנזכר:

(מזולתו) עוד שמעתי מחבר אחד משם מורי זלה"ה,

 כי משה נחלק לשני חלקים כנז'.

 ואמנם יעקב, אינו אלא מחצית תחתון של משה,

 הנקרא איש, ולא אלהים, וזהו ואנכי איש חלק,

כלומר אנכי החלק, הנקרא איש, שהוא מחצית התחתון.

 עוד פי' ב', איש חלק, שנחלק, חציו בא"א, וחציו בז"א.

ועיין בש"ג שער מאמרי רז"ל (ע"כ מזולתו):

…………………..

ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך וגו':

וקשה, שהכתוב אומר (סוף מיכה) תתן אמת ליעקב,

ופה מצינו שח"ו שקר בדבריו,

 כמ"ש עשיתי כאשר דברת אלי,

ולא דבר אתו מאומה, כי אם לעשו.

אבל בזה יובן מ"ש בכ"ף הדמיון, כאשר דברת אלי,

ולא אמר עשיתי אשר דברת אלי. והענין,

 כי עשיתי כאשר דברת אלי, כאלו דברת לי,

אבל לא דברת, נמצא שלא שקר בדבריו.

 ועד"ז תרצו בס"ה מאן אנכי, עשו בכורך,

שגם בזה לא שקר ח"ו,

כי יש פסיק בין אנכי, לעשו.

אנכי הוא מאן דאנא, אך עשו הוא בכורך:

ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמושך בני וגו':

הנה ר"ת ג'שה נ'א ו'אמושך ב'ני ה'אתה, ר"ת גנוב"ה,

 כי נצנצה בו רוח הקדש, שברכות אלו היו גנובות מן עשו,

וזה בני אינו עשו אלא יעקב. (ע"כ מזולתו):

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

ויבא לו יין וישת:

הנה במלת לו יש תרי טעמי כנודע, וסוד ענין זה יובן,

כמ"ש בס"ה בפרשת תולדות, ובפרשת פנחס, וז"ל,  מאתר רחיק קריב ליה.

 ואמנם בפרשת בלק וז"ל, מהו כיין הטוב, דאתא יעקב וארמי

ביה מיא, דא הוא יין טוב, והכי הוא דאמר חנו"ך ומטטרו"ןוכו'.

והענין הוא, כמו שהודעתיך,

כי היסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא,

ושניהם מתלבשים תוך דעת דז"א,

ובכל יסוד משניהם, יש בחי' חסדים וגבורות.

והנה אברהם הוא החסדים דיסוד דאימא,

 כי הם מתפשטים בתחלה בגופא דזעיר כנודע,

 ולכן אברהם נולד ראשונה. ואח"כ נולד יצחק,

והם הגבורות דיסוד דאימא,

שירדו למטה בגופא דזעיר, ונתגלו לחוץ,

אחר שנתגלו החסדים.  ואח"כ נולד יעקב השלישי,

בחיר שבאבות, מן הארת יסוד דאבא,

מבחינת התפשטותו מן החזה ולמטה בז"א,

שכבר נפסק יסוד דאימא, ונגלה יסוד דאבא.

 ואותה ההארה יצאה לגמרי מחוץ לז"א,

 ושם נעשה פרצוף יעקב כנודע. ונמצא,

כי להיותו מבחי' יסוד דאבא, נקרא בחיר שבאבות.

אבל סדר לידתם,  היה כסדר התפשטותם

והתגלותם למעלה כנזכר:

והנה עתה יצחק, שהם הגבורות דאימא,

היה רוצה לברך את עשו, שהוא שמרי הגבורות.

בסוד (משלי ל' ל"ג) ומיץ אף יוציא דם,

כי מתמצית הגבורות,

יוצא הדם שהוא מזון עשו, אדמוני כדם.

 ואם היו הגבורות ההם לבדם, בלי מיתוק החסדים,

שהוא סוד המים שמוזגים בהם את היין החזק

 למתקו ולבסמו,

 ודאי שהיו ברכות היין ההוא נתונות לעשו.

ולכן יעקב המתיק את הגבורות הנקראים יין,

 כשהשקהו ליצחק אביו ע"י המים, ואז נתמתקו,

 ונמשכו הברכות ליעקב, ולא לעשו:

ויש בזה ב' פירושים,

או שנאמר כי אבא הוא בחשאי, ונקרא מים,

ואימא היא בקלא, ונקראת יין כנודע.

ונמצא, כי יעקב המשיך יסוד דאבא, הנקרא מים,

 ביסוד דאימא הנקרא יין, בסוד הגבורות שבו,ומתקם.

אבל יש בזה פי' ב', והוא יותר נכון,

והוא, כי מזג את הגבורות עם החסדים שביסוד דאימא

עצמה, והם הנקראים מים ביין כנודע.

אבל היות מזוג זה נעשה ע"י יעקב, הוא לשתי סיבות,

 האחת היא, כי ע"י הארת היסוד דאבא

 בגבורות דאימא נמתקו עם החסדים דאימא.

והב' היא, במה שהודעתיך בדרוש הציצית,

 כי החסדים דביסוד דאימא,

הם בחי' הגבורות דאבא שנכנסו שם,

 ובערך גבורות דאימא, נקראים הם חסדים.

ונמצא, כי שרש המים שהם החסדים דביסוד דאימא,

מיסוד דאבא נפקו, ושם שרשם,

אלא שאח"כ נתנו לאימא, ע"י הזווג.

וז"ס תרי טעמי שבתיבת לו, שהם ציור ב' ווי"ן,

 והם בחי' ב' היסודות דאו"א, הנקרא ווי"ן כנודע.

והענין הוא, כי יעקב חבר ב' יסודות אלו,

כדי שיאיר היסוד דאבא ביסוד דאימא,

 ואז יתמזגו הגבורות דאימא,

ע"י המים שהם החסדים אשר שם,

 אשר שרשם מיסוד דאבא כנזכר,

 ולפי שיעקב שרשו מיסוד דאבא,

לכן היה בידו ובכחו למזוג היין במים,

וז"ש בפרשת בלק דארמי ליה מייא ביינא וכו': וגם זה הוא ביאור מאמר

בס"ה פרשת תולדות,  ובפרשת פינחס, שאמרו רמז, מאתר רחיק קריב ליה

פי', כי סיבת היות אלו התרי טעמי במילת לו,  לרמוז דמאתר רחיק שהיא אבא,

הנקרא מרחוק, כמ"ש בס"ה על פסוק  (שמות ב' ד)

 ותתצב אחותו מרחוק,

 ועל פסוק (ירמיה ל"א ג') מרחוק ה' נראה לי,

 ואמר כי מיסוד דאבא הנקרא אתר רחיק,

קריב והמשיך את המים ההם,

 למזג ולמתק בהם את היין ההוא,

 שהיה משקה ליצחק שהוא עיטרא דגבורות,

ולכן הם במלת לו:

……………………

כריח שדה אשר ברכו יי:

(מזולתו) ודרז"ל שנכנס עמו ג"ע. יש להקשות,

מנין היה יצחק יודע שזהו ריח ג"ע,

שאמר כריח שדה.

ונ"ל, כי כאשר אברהם נכנס למערת המכפלה,

אחר הבקר שרץ אחריו, נכנס בג"ע,

וכמ"ש רז"ל וספר אברהם ליצחק בנו,

ועתה אמר יצחק, ראה ריח בני וכו',

אשר ספר לי אבי, וזה ר"ת של אשר ברכו י"י. ונ"ל

כי יעקב וגן עדן מספרם שוה,

כי ג"ן עד"ן עם אותיותיו, הוא כמנין יעקב,

 וזהו שנכנס ג"ע עמו. (ע"כ מזולתו):

ויתן לך האלהים מטל השמים:

ובזה נבאר פסוק שבפרשת ואתחנן (דברים ל"ב)

 כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך

ולמקצה השמים(בינה)  ועד קצה השמים(ז"א) וכו'.

הנה עשרה שמות של יה"ו במלוי אלפי"ן,

 הם בגימטריא שמים.

 וכל יה"ו בפני עצמו, הוא בגימטריא ט"ל,

יוד + הא + ואו. = טל

 וז"ס מטל השמים. גם אות מ' של מט"ל,

 בא"ת ב"ש היא י', והכוונה היא,

כי י' פעמים ט"ל, הם השמים:

וז"ס מקצה השמים ועד קצה השמים,

והענין הוא, כי ב' פעמים קצ"ה, הם בגי' שמים.

כי השמים יש לה ב' קצוות,

 הקצה העליון הוא ה"פ יה"ו במלוי אלפי"ן,

 שעולים בגימטריא קצ"ה.

וכל אחד עולה ט"ל, ואלו הם בחי' ה"פ ט"ל,

הנמשכים מן ראש, האלהים, היא בינה עילאה,

אלהים חיים, אל ראשו של יעקב,

שהוא ז"א, בסוד (שה"ש ה' ב')

שראשי נמלא טל. וזש"ה מטל השמים,

ר"ל מטל ה' שמים. פירוש, כי ה' ט"ל הם שמים:

הגה"ה א"ש, צ"ל הם קצה השמים, ולא שמים:

ובתחלה נמשכים מראש בינה,

אל בחי' אחרונה שבה עצמה,

אשר היא סוד אהי"ה במלוי ההי"ן,

 העולה מלואו ק"ל, זולת הפשוט שהוא כ"א.

עוד תקח שם אהי"ה פשוט בבחי' ציור כזה, אהיה,

כי אות א' ציורה יו"ד, ואות ה' ג' ווי"ן,

 תחשוב, היו"ד בגימטריא עשרים. וששה הווי"ן שבשתי הההי"ן בגי' שלשים וששה.

ואות י' של אהי"ה פשוטה, עשרה, סך הכל ס"ו.

תחבר ס"ו עם ק"ל, יעלה מאה ותשעים וחמש,

 סך הכל קצה עם הכולל.

 והענין הוא, כי ה"פ יה"ו הנז"ל, שהם ה"פ ט"ל, והם בגימטריא קצ"ה, יורדים מן ראש בינה עילאה, אשר שם הוא אהי"ה כנודע, אשר הוא בגימטרי' יה"ו הפשוט,

שהוא כ"א. ויורדים עד בחי' תחתונה שבה, ושם נקרא קצה השמים.

לפי שמשם נמשך לראש זעיר, הנקרא שמים כנודע. וביורדם שם, נקרא

קצה השמים עליון:  עוד יש קצה שמים תחתון, והוא אדנ"י בגימטריא ס"ה,

עם האחורים של הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן העולה ק"ל,  הרי קצ"ה. והענין הוא,

כי הנקבה תחתונה נקראת ס"ה, והיא נעשית ע"י ק"ל, שהם האחורים של

מ"ה שבז"א,  כי משם נעשת. והרי קצה השמים למטה,

שהיא הבחי' שלוקחת הנקבה מזעיר הנקרא שמים:

ודע, כי אופן ציור אהי"ה ע"ד הנזכר לעיל, שעולה בגימטריא ס"ו,

הוא סוד פסוק (בראשית מ"ו) כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה ששים ושש:

עוד פי' ב' בפסוק מטל השמים, ובפסוק ומקצה השמים ועד קצה השמים,

והוא, כי קצה השמים התחתון, הם ה"פ ט"ל דיה"ו דמלוי אלפי"ן,

העומדים ביסוד דז"א, וזהו קצה השמים לתתא. וה"פ ט"ל מן ה' שם אהי"ה,

 שיש בו ט"ל אותיות בפשוטו ובמלויו ובמלוי מלויו

אשר ע"ז נאמר (הושע י"ד ו') אהיה כטל לישראל, שהוא ז"א, הנמשכים אליו

 מן בינה עילאה, הרי קצה השמים לעילא.  וב' קצוות אלו שהם עשר פעמים ט"ל,

הם הנקראים מטל השמים, כאמור. (ע"כ מזולתו):