







א,א משלי, שלמה בן-דוד– מלך, ישראל.
א,ב לדעת חכמה ומוסר; להבין, אמרי בינה.
א,ג לקחת, מוסר השכל; צדק ומשפט, ומשרים.
א,ד לתת לפתאים ערמה; לנער, דעת ומזמה.
א,ה ישמע חכם, ויוסף לקח; ונבון, תחבלות יקנה.
א,ו להבין משל, ומליצה; דברי חכמים, וחידתם.
א,ז יראת יהוה, ראשית דעת; חכמה ומוסר, אוילים בזו.
א,ח שמע בני, מוסר אביך; ואל-תטש, תורת אמך.
א,ט כי, לוית חן הם לראשך; וענקים, לגרגרתך.
א,י בני– אם-יפתוך חטאים, אל-תבא.
א,יא אם-יאמרו, לכה אתנו:
נארבה לדם; נצפנה לנקי חנם.
א,יב נבלעם, כשאול חיים; ותמימים, כיורדי בור.
א,יג כל-הון יקר נמצא; נמלא בתינו שלל.
א,יד גורלך, תפיל בתוכנו; כיס אחד, יהיה לכלנו.
א,טו בני–אל-תלך בדרך אתם; מנע רגלך, מנתיבתם.
א,טז כי רגליהם, לרע ירוצו; וימהרו, לשפך-דם.
א,יז כי-חנם, מזרה הרשת– בעיני, כל-בעל כנף.
א,יח והם, לדמם יארבו; יצפנו, לנפשתם.
א,יט כן–ארחות, כל-בצע בצע; את-נפש בעליו יקח.
א,כ חכמות, בחוץ תרנה; ברחבות, תתן קולה.
א,כא בראש המיות, תקרא: בפתחי שערים בעיר–אמריה תאמר.
א,כב עד-מתי, פתים– תאהבו-פתי:
ולצים–לצון, חמדו להם; וכסילים, ישנאו-דעת.
א,כג תשובו, לתוכחתי: הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דברי אתכם.
א,כד יען קראתי, ותמאנו; נטיתי ידי, ואין מקשיב.
א,כה ותפרעו כל-עצתי; ותוכחתי, לא אביתם.
א,כו גם-אני, באידכם אשחק; אלעג, בבא פחדכם.
א,כז בבא כשאוה (כשואה), פחדכם– ואידכם, כסופה יאתה;
בבא עליכם, צרה וצוקה.
א,כח אז יקראנני, ולא אענה; ישחרנני, ולא ימצאנני.
א,כט תחת, כי-שנאו דעת; ויראת יהוה, לא בחרו.
א,ל לא-אבו לעצתי; נאצו, כל-תוכחתי.
א,לא ויאכלו, מפרי דרכם; וממעצתיהם ישבעו.
א,לב כי משובת פתים תהרגם; ושלות כסילים תאבדם.
א,לג ושמע לי, ישכן-בטח; ושאנן, מפחד רעה.
ב,א בני, אם-תקח אמרי; ומצותי, תצפן אתך.
ב,ב להקשיב לחכמה אזנך; תטה לבך, לתבונה.
ב,ג כי אם לבינה תקרא; לתבונה, תתן קולך.
ב,ד אם-תבקשנה ככסף; וכמטמונים תחפשנה.
ב,ה אז–תבין, יראת יהוה; ודעת אלהים תמצא.
ב,ו כי-יהוה, יתן חכמה; מפיו, דעת ותבונה.
ב,ז וצפן (יצפן) לישרים, תושיה; מגן, להלכי תם.
ב,ח לנצר, ארחות משפט; ודרך חסידו ישמר.
ב,ט אז–תבין, צדק ומשפט; ומישרים, כל-מעגל-טוב.
ב,י כי-תבוא חכמה בלבך; ודעת, לנפשך ינעם.
ב,יא מזמה, תשמר עליך; תבונה תנצרכה.
ב,יב להצילך, מדרך רע; מאיש, מדבר תהפכות.
ב,יג העזבים, ארחות ישר– ללכת, בדרכי-חשך.
ב,יד השמחים, לעשות רע; יגילו, בתהפכות רע.
ב,טו אשר ארחתיהם עקשים; ונלוזים, במעגלותם.
ב,טז להצילך, מאשה זרה; מנכריה, אמריה החליקה.
ב,יז העזבת, אלוף נעוריה; ואת-ברית אלהיה שכחה.
ב,יח כי שחה אל-מות ביתה; ואל-רפאים, מעגלתיה.
ב,יט כל-באיה, לא ישובון; ולא-ישיגו, ארחות חיים.
ב,כ למען–תלך, בדרך טובים; וארחות צדיקים תשמר.
ב,כא כי-ישרים ישכנו-ארץ; ותמימים, יותרו בה.
ב,כב ורשעים, מארץ יכרתו; ובוגדים, יסחו ממנה.

ג,א בני, תורתי אל-תשכח; ומצותי, יצר לבך.
ג,ב כי ארך ימים, ושנות חיים– ושלום, יוסיפו לך.
ג,ג חסד ואמת, אל-יעזבך:
קשרם על-גרגרותיך; כתבם, על-לוח לבך.
ג,ד ומצא-חן ושכל-טוב– בעיני אלהים ואדם.
ג,ה בטח אל-יהוה, בכל-לבך; ואל-בינתך, אל-תשען.
ג,ו בכל-דרכיך דעהו; והוא, יישר ארחתיך.
ג,ז אל-תהי חכם בעיניך; ירא את-יהוה, וסור מרע.
ג,ח רפאות, תהי לשרך; ושקוי, לעצמותיך.
ג,ט כבד את-יהוה, מהונך; ומראשית, כל-תבואתך.
ג,י וימלאו אסמיך שבע; ותירוש, יקביך יפרצו.
ג,יא מוסר יהוה, בני אל-תמאס; ואל-תקץ, בתוכחתו.
ג,יב כי את אשר יאהב יהוה יוכיח;
וכאב, את-בן ירצה.
ג,יג אשרי אדם, מצא חכמה; ואדם, יפיק תבונה.
ג,יד כי טוב סחרה, מסחר-כסף; ומחרוץ, תבואתה.
ג,טו יקרה היא, מפניים (מפנינים); וכל-חפציך, לא ישוו-בה.
ג,טז ארך ימים, בימינה; בשמאולה, עשר וכבוד.
ג,יז דרכיה דרכי-נעם; וכל-נתיבותיה שלום.
ג,יח עץ-חיים היא, למחזיקים בה; ותמכיה מאשר.
ג,יט יהוה–בחכמה יסד-ארץ; כונן שמים, בתבונה.
ג,כ בדעתו, תהומות נבקעו; ושחקים, ירעפו-טל.
ג,כא בני, אל-ילזו מעיניך; נצר תשיה, ומזמה.
ג,כב ויהיו חיים לנפשך; וחן, לגרגרתיך.
ג,כג אז תלך לבטח דרכך; ורגלך, לא תגוף.
ג,כד אם-תשכב לא-תפחד; ושכבת, וערבה שנתך.
ג,כה אל-תירא, מפחד פתאם; ומשאת רשעים, כי תבא.
ג,כו כי-יהוה, יהיה בכסלך; ושמר רגלך מלכד.
ג,כז אל-תמנע-טוב מבעליו– בהיות לאל ידיך (ידך) לעשות.
ג,כח אל-תאמר לרעיך (לרעך), לך ושוב–ומחר אתן; ויש אתך.
ג,כט אל-תחרש על-רעך רעה; והוא-יושב לבטח אתך.
ג,ל אל-תרוב (תריב) עם-אדם חנם– אם-לא גמלך רעה.
ג,לא אל-תקנא, באיש חמס; ואל-תבחר, בכל-דרכיו.
ג,לב כי תועבת יהוה נלוז; ואת-ישרים סודו.
ג,לג מארת יהוה, בבית רשע; ונוה צדיקים יברך.
ג,לד אם-ללצים הוא-יליץ; ולעניים (ולענוים), יתן-חן.
ג,לה כבוד, חכמים ינחלו; וכסילים, מרים קלון.
ד,א שמעו בנים, מוסר אב; והקשיבו, לדעת בינה.
ד,ב כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל-תעזבו.
ד,ג כי-בן, הייתי לאבי; רך ויחיד, לפני אמי.
ד,ד וירני–ויאמר לי, יתמך-דברי לבך; שמר מצותי וחיה.
ד,ה קנה חכמה, קנה בינה; אל-תשכח ואל-תט, מאמרי-פי.
ד,ו אל-תעזבה ותשמרך; אהבה ותצרך.
ד,ז ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל-קנינך, קנה בינה.
ד,ח סלסלה ותרוממך; תכבדך, כי תחבקנה.
ד,ט תתן לראשך, לוית-חן; עטרת תפארת תמגנך.
ד,י שמע בני, וקח אמרי; וירבו לך, שנות חיים.
ד,יא בדרך חכמה, הריתיך; הדרכתיך, במעגלי-ישר.
ד,יב בלכתך, לא-יצר צעדך; ואם-תרוץ, לא תכשל.
ד,יג החזק במוסר אל-תרף; נצרה, כי-היא חייך.
ד,יד בארח רשעים, אל-תבא; ואל-תאשר, בדרך רעים.
ד,טו פרעהו אל-תעבר-בו; שטה מעליו ועבר.
ד,טז כי לא ישנו, אם-לא ירעו; ונגזלה שנתם, אם-לא יכשולו (יכשילו).
ד,יז כי לחמו, לחם רשע; ויין חמסים ישתו.
ד,יח וארח צדיקים, כאור נגה: הולך ואור, עד-נכון היום.
ד,יט דרך רשעים, כאפלה: לא ידעו, במה יכשלו.
ד,כ בני, לדברי הקשיבה; לאמרי, הט-אזנך.
ד,כא אל-יליזו מעיניך; שמרם, בתוך לבבך.
ד,כב כי-חיים הם, למצאיהם; ולכל-בשרו מרפא.
ד,כג מכל-משמר, נצר לבך: כי-ממנו, תוצאות חיים.
ד,כד הסר ממך, עקשות פה; ולזות שפתים, הרחק ממך.
ד,כה עיניך, לנכח יביטו; ועפעפיך, יישרו נגדך.
ד,כו פלס, מעגל רגלך; וכל-דרכיך יכנו.
ד,כז אל-תט-ימין ושמאול; הסר רגלך מרע.


ה,א בני, לחכמתי הקשיבה; לתבונתי, הט-אזנך.
ה,ב לשמר מזמות; ודעת, שפתיך ינצרו.
ה,ג כי נפת תטפנה, שפתי זרה; וחלק משמן חכה.
ה,ד ואחריתה, מרה כלענה; חדה, כחרב פיות.
ה,ה רגליה, ירדות מות; שאול, צעדיה יתמכו.
ה,ו ארח חיים, פן-תפלס; נעו מעגלתיה, לא תדע.
ה,ז ועתה בנים, שמעו-לי; ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ה,ח הרחק מעליה דרכך; ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ה,ט פן-תתן לאחרים הודך; ושנתיך, לאכזרי.
ה,י פן-ישבעו זרים כחך; ועצביך, בבית נכרי.
ה,יא ונהמת באחריתך; בכלות בשרך, ושארך.
ה,יב ואמרת–איך, שנאתי מוסר; ותוכחת, נאץ לבי.
ה,יג ולא-שמעתי, בקול מורי; ולמלמדי, לא-הטיתי אזני.
ה,יד כמעט, הייתי בכל-רע– בתוך קהל ועדה.
ה,טו שתה-מים מבורך; ונזלים, מתוך בארך.
ה,טז יפוצו מעינתיך חוצה; ברחבות, פלגי-מים.
ה,יז יהיו-לך לבדך; ואין לזרים אתך.
ה,יח יהי-מקורך ברוך; ושמח, מאשת נעורך.
ה,יט אילת אהבים, ויעלת-חן:
דדיה, ירוך בכל-עת; באהבתה, תשגה תמיד.
ה,כ ולמה תשגה בני בזרה; ותחבק, חק נכריה.
ה,כא כי נכח, עיני יהוה–דרכי-איש; וכל-מעגלתיו מפלס.
ה,כב עוונתיו–ילכדנו את-הרשע; ובחבלי חטאתו, יתמך.
ה,כג הוא–ימות, באין מוסר; וברב אולתו ישגה.
ו,א בני, אם-ערבת לרעך; תקעת לזר כפיך.
ו,ב נוקשת באמרי-פיך; נלכדת, באמרי-פיך.
ו,ג עשה זאת אפוא בני, והנצל– כי באת בכף-רעך;
לך התרפס, ורהב רעיך.
ו,ד אל-תתן שנה לעיניך; ותנומה, לעפעפיך.
ו,ה הנצל, כצבי מיד; וכצפור, מיד יקוש.
ו,ו לך-אל-נמלה עצל; ראה דרכיה וחכם.
ו,ז אשר אין-לה קצין– שטר ומשל.
ו,ח תכין בקיץ לחמה; אגרה בקציר, מאכלה.
ו,ט עד-מתי עצל תשכב; מתי, תקום משנתך.
ו,י מעט שנות, מעט תנומות; מעט, חבק ידים לשכב.
ו,יא ובא-כמהלך ראשך; ומחסרך, כאיש מגן.
ו,יב אדם בליעל, איש און; הולך, עקשות פה.
ו,יג קרץ בעינו, מלל ברגלו; מרה, באצבעתיו.
ו,יד תהפכות, בלבו–חרש רע בכל-עת; מדנים (מדינים) ישלח.
ו,טו על-כן–פתאם, יבוא אידו; פתע ישבר, ואין מרפא.
ו,טז שש-הנה, שנא יהוה; ושבע, תועבות (תועבת) נפשו.
ו,יז עינים רמות, לשון שקר; וידים, שפכות דם-נקי.
ו,יח לב–חרש, מחשבות און; רגלים ממהרות, לרוץ לרעה.
ו,יט יפיח כזבים, עד שקר; ומשלח מדנים, בין אחים.
ו,כ נצר בני, מצות אביך; ואל-תטש, תורת אמך.
ו,כא קשרם על-לבך תמיד; ענדם, על-גרגרתך.
ו,כב בהתהלכך, תנחה אתך– בשכבך, תשמר עליך;
והקיצות, היא תשיחך.
ו,כג כי נר מצוה, ותורה אור; ודרך חיים, תוכחות מוסר.
ו,כד לשמרך, מאשת רע; מחלקת, לשון נכריה.
ו,כה אל-תחמד יפיה, בלבבך; ואל-תקחך, בעפעפיה.
ו,כו כי בעד-אשה זונה, עד-ככר-לחם:
ואשת איש– נפש יקרה תצוד.
ו,כז היחתה איש אש בחיקו; ובגדיו, לא תשרפנה.
ו,כח אם-יהלך איש, על-הגחלים; ורגליו, לא תכוינה.
ו,כט כן–הבא, אל-אשת רעהו: לא-ינקה, כל-הנגע בה.
ו,ל לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב– למלא נפשו, כי ירעב.
ו,לא ונמצא, ישלם שבעתים: את-כל-הון ביתו יתן.
ו,לב נאף אשה חסר-לב; משחית נפשו, הוא יעשנה.
ו,לג נגע-וקלון ימצא; וחרפתו, לא תמחה.
ו,לד כי-קנאה חמת-גבר; ולא-יחמול, ביום נקם.
ו,לה לא-ישא, פני כל-כפר; ולא-יאבה, כי תרבה-שחד.
ז,א בני, שמר אמרי; ומצותי, תצפן אתך.
ז,ב שמר מצותי וחיה; ותורתי, כאישון עיניך.
ז,ג קשרם על-אצבעתיך; כתבם, על-לוח לבך.
ז,ד אמר לחכמה, אחתי את; ומדע, לבינה תקרא.
ז,ה לשמרך, מאשה זרה; מנכריה, אמריה החליקה.
ז,ו כי, בחלון ביתי– בעד אשנבי נשקפתי.
ז,ז וארא בפתאים, אבינה בבנים– נער חסר-לב.
ז,ח עבר בשוק, אצל פנה; ודרך ביתה יצעד.
ז,ט בנשף-בערב יום; באישון לילה, ואפלה.
ז,י והנה אשה, לקראתו; שית זונה, ונצרת לב.
ז,יא המיה היא וסררת; בביתה, לא-ישכנו רגליה.
ז,יב פעם, בחוץ–פעם ברחבות; ואצל כל-פנה תארב.
ז,יג והחזיקה בו, ונשקה לו; העזה פניה, ותאמר לו.
ז,יד זבחי שלמים עלי; היום, שלמתי נדרי.
ז,טו על-כן, יצאתי לקראתך; לשחר פניך, ואמצאך.
ז,טז מרבדים, רבדתי ערשי; חטבות, אטון מצרים.
ז,יז נפתי משכבי– מר אהלים, וקנמון.
ז,יח לכה נרוה דדים, עד-הבקר; נתעלסה, באהבים.
ז,יט כי אין האיש בביתו; הלך, בדרך מרחוק.
ז,כ צרור-הכסף, לקח בידו; ליום הכסא, יבא ביתו.
ז,כא הטתו, ברב לקחה; בחלק שפתיה, תדיחנו.
ז,כב הולך אחריה, פתאם: כשור, אל-טבח יבא; וכעכס, אל-מוסר אויל.
ז,כג עד יפלח חץ, כבדו– כמהר צפור אל-פח;
ולא-ידע, כי-בנפשו הוא.
ז,כד ועתה בנים, שמעו-לי; והקשיבו, לאמרי-פי.
ז,כה אל-ישט אל-דרכיה לבך; אל-תתע, בנתיבותיה.
ז,כו כי-רבים חללים הפילה; ועצמים, כל-הרגיה.
ז,כז דרכי שאול ביתה; ירדות, אל-חדרי-מות.
ח,א הלא-חכמה תקרא; ותבונה, תתן קולה.
ח,ב בראש-מרמים עלי-דרך; בית נתיבות נצבה.
ח,ג ליד-שערים לפי-קרת; מבוא פתחים תרנה.
ח,ד אליכם אישים אקרא; וקולי, אל-בני אדם.
ח,ה הבינו פתאים ערמה; וכסילים, הבינו לב.
ח,ו שמעו, כי-נגידים אדבר; ומפתח שפתי, מישרים.
ח,ז כי-אמת, יהגה חכי; ותועבת שפתי רשע.
ח,ח בצדק כל-אמרי-פי: אין בהם, נפתל ועקש.
ח,ט כלם נכחים, למבין; וישרים, למצאי דעת.
ח,י קחו-מוסרי ואל-כסף; ודעת, מחרוץ נבחר.
ח,יא כי-טובה חכמה, מפנינים; וכל-חפצים, לא ישוו-בה.
ח,יב אני-חכמה, שכנתי ערמה; ודעת מזמות אמצא.
ח,יג יראת יהוה, שנאת-רע:
גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפכות שנאתי.
ח,יד לי-עצה, ותושיה; אני בינה, לי גבורה.
ח,טו בי, מלכים ימלכו; ורזנים, יחקקו צדק.
ח,טז בי, שרים ישרו; ונדיבים, כל-שפטי צדק.
ח,יז אני, אהביה (אהבי) אהב; ומשחרי, ימצאנני.
ח,יח עשר-וכבוד אתי; הון עתק, וצדקה.
ח,יט טוב פריי, מחרוץ ומפז; ותבואתי, מכסף נבחר.
ח,כ בארח-צדקה אהלך; בתוך, נתיבות משפט.
ח,כא להנחיל אהבי יש; ואצרתיהם אמלא.
ח,כב יהוה–קנני, ראשית דרכו: קדם מפעליו מאז.
ח,כג מעולם, נסכתי מראש– מקדמי-ארץ.
ח,כד באין-תהמות חוללתי; באין מעינות, נכבדי-מים.
ח,כה בטרם הרים הטבעו; לפני גבעות חוללתי.
ח,כו עד-לא עשה, ארץ וחוצות; וראש, עפרות תבל.
ח,כז בהכינו שמים, שם אני; בחקו חוג, על-פני תהום.
ח,כח באמצו שחקים ממעל; בעזוז, עינות תהום.
ח,כט בשומו לים, חקו, ומים, לא יעברו-פיו; בחוקו, מוסדי ארץ.
ח,ל ואהיה אצלו, אמון: ואהיה שעשועים, יום יום; משחקת לפניו בכל-עת.
ח,לא משחקת, בתבל ארצו; ושעשעי, את-בני אדם.
ח,לב ועתה בנים, שמעו-לי; ואשרי, דרכי ישמרו.
ח,לג שמעו מוסר וחכמו; ואל-תפרעו.
ח,לד אשרי אדם, שמע-לי: לשקד על-דלתתי, יום יום–לשמר, מזוזת פתחי.
ח,לה כי מצאי, מצאי (מצא) חיים; ויפק רצון, מיהוה.
ח,לו וחטאי, חמס נפשו; כל-משנאי, אהבו מות.
ט,א חכמות, בנתה ביתה; חצבה עמודיה שבעה.
ט,ב טבחה טבחה, מסכה יינה; אף, ערכה שלחנה.
ט,ג שלחה נערתיה תקרא– על-גפי, מרמי קרת.
ט,ד מי-פתי, יסר הנה; חסר-לב, אמרה לו.
ט,ה לכו, לחמו בלחמי; ושתו, ביין מסכתי.
ט,ו עזבו פתאים וחיו; ואשרו, בדרך בינה.
ט,ז יסר, לץ–לקח לו קלון; ומוכיח לרשע מומו.
ט,ח אל-תוכח לץ, פן-ישנאך; הוכח לחכם, ויאהבך.
ט,ט תן לחכם, ויחכם-עוד; הודע לצדיק, ויוסף לקח.
ט,י תחלת חכמה, יראת יהוה; ודעת קדשים בינה.
ט,יא כי-בי, ירבו ימיך; ויוסיפו לך, שנות חיים.
ט,יב אם-חכמת, חכמת לך; ולצת, לבדך תשא.
ט,יג אשת כסילות, המיה; פתיות, ובל-ידעה מה.
ט,יד וישבה, לפתח ביתה– על-כסא, מרמי קרת.
ט,טו לקרא לעברי-דרך; המישרים, ארחותם.
ט,טז מי-פתי, יסר הנה; וחסר-לב, ואמרה לו.
ט,יז מים-גנובים ימתקו; ולחם סתרים ינעם.
ט,יח ולא-ידע, כי-רפאים שם; בעמקי שאול קראיה.
י,א משלי, שלמה:
בן חכם, ישמח-אב; ובן כסיל, תוגת אמו.
י,ב לא-יועילו, אוצרות רשע; וצדקה, תציל ממות.
י,ג לא-ירעיב יהוה, נפש צדיק; והות רשעים יהדף.
י,ד ראש–עשה כף-רמיה; ויד חרוצים תעשיר.
י,ה אגר בקיץ, בן משכיל; נרדם בקציר, בן מביש.
י,ו ברכות, לראש צדיק; ופי רשעים, יכסה חמס.
י,ז זכר צדיק, לברכה; ושם רשעים ירקב.
י,ח חכם-לב, יקח מצות; ואויל שפתים, ילבט.
י,ט הולך בתם, ילך בטח; ומעקש דרכיו, יודע.
י,י קרץ עין, יתן עצבת; ואויל שפתים, ילבט.
י,יא מקור חיים, פי צדיק; ופי רשעים, יכסה חמס.
י,יב שנאה, תערר מדנים; ועל כל-פשעים, תכסה אהבה.
י,יג בשפתי נבון, תמצא חכמה; ושבט, לגו חסר-לב.
י,יד חכמים יצפנו-דעת; ופי-אויל, מחתה קרבה.
י,טו הון עשיר, קרית עזו; מחתת דלים רישם.
י,טז פעלת צדיק לחיים; תבואת רשע לחטאת.
י,יז ארח לחיים, שומר מוסר; ועזב תוכחת מתעה.
י,יח מכסה שנאה, שפתי-שקר; ומוצא דבה, הוא כסיל.
י,יט ברב דברים, לא יחדל-פשע; וחושך שפתיו משכיל.
י,כ כסף נבחר, לשון צדיק; לב רשעים כמעט.
י,כא שפתי צדיק, ירעו רבים; ואוילים, בחסר-לב ימותו.
י,כב ברכת יהוה, היא תעשיר; ולא-יוסף עצב עמה.
י,כג כשחוק לכסיל, עשות זמה; וחכמה, לאיש תבונה.
י,כד מגורת רשע, היא תבואנו; ותאות צדיקים יתן.
י,כה כעבור סופה, ואין רשע; וצדיק, יסוד עולם.
י,כו כחמץ, לשנים–וכעשן לעינים: כן העצל, לשלחיו.
י,כז יראת יהוה, תוסיף ימים; ושנות רשעים תקצרנה.
י,כח תוחלת צדיקים שמחה; ותקות רשעים תאבד.
י,כט מעוז לתם, דרך יהוה; ומחתה, לפעלי און.
י,ל צדיק, לעולם בל-ימוט; ורשעים, לא ישכנו-ארץ.
י,לא פי-צדיק, ינוב חכמה; ולשון תהפכות, תכרת.
י,לב שפתי צדיק, ידעון רצון; ופי רשעים, תהפכות
יא,א מאזני מרמה, תועבת יהוה; ואבן שלמה רצונו.
יא,ב בא-זדון, ויבא קלון; ואת-צנועים חכמה.
יא,ג תמת ישרים תנחם; וסלף בגדים ושדם (ישדם).
יא,ד לא-יועיל הון, ביום עברה; וצדקה, תציל ממות.
יא,ה צדקת תמים, תישר דרכו; וברשעתו, יפל רשע.
יא,ו צדקת ישרים, תצילם; ובהות, בגדים ילכדו.
יא,ז במות אדם רשע, תאבד תקוה; ותוחלת אונים אבדה.
יא,ח צדיק, מצרה נחלץ; ויבא רשע תחתיו.
יא,ט בפה–חנף, ישחת רעהו; ובדעת, צדיקים יחלצו.
יא,י בטוב צדיקים, תעלץ קריה; ובאבד רשעים רנה.
יא,יא בברכת ישרים, תרום קרת; ובפי רשעים, תהרס.
יא,יב בז-לרעהו חסר-לב; ואיש תבונות יחריש.
יא,יג הולך רכיל, מגלה-סוד; ונאמן-רוח, מכסה דבר.
יא,יד באין תחבלות, יפל-עם; ותשועה, ברב יועץ.
יא,טו רע-ירוע, כי-ערב זר; ושנא תקעים בוטח.
יא,טז אשת-חן, תתמך כבוד; ועריצים, יתמכו-עשר.
יא,יז גמל נפשו, איש חסד; ועכר שארו, אכזרי.
יא,יח רשע–עשה פעלת-שקר; וזרע צדקה, שכר אמת.
יא,יט כן-צדקה לחיים; ומרדף רעה למותו.
יא,כ תועבת יהוה, עקשי-לב; ורצונו, תמימי דרך.
יא,כא יד ליד, לא-ינקה רע; וזרע צדיקים נמלט.
יא,כב נזם זהב, באף חזיר– אשה יפה, וסרת טעם.
יא,כג תאות צדיקים אך-טוב; תקות רשעים עברה.
יא,כד יש מפזר, ונוסף עוד; וחשך מישר, אך-למחסור.
יא,כה נפש-ברכה תדשן; ומרוה, גם-הוא יורא.
יא,כו מנע בר, יקבהו לאום; וברכה, לראש משביר.
יא,כז שחר טוב, יבקש רצון; ודרש רעה תבואנו.
יא,כח בוטח בעשרו, הוא יפול; וכעלה, צדיקים יפרחו.
יא,כט עכר ביתו, ינחל-רוח; ועבד אויל, לחכם-לב.
יא,ל פרי-צדיק, עץ חיים; ולקח נפשות חכם.
יא,לא הן צדיק, בארץ ישלם; אף, כי-רשע וחוטא.
יב,א אהב מוסר, אהב דעת; ושונא תוכחת בער.
יב,ב טוב–יפיק רצון, מיהוה; ואיש מזמות ירשיע.
יב,ג לא-יכון אדם ברשע; ושרש צדיקים, בל-ימוט.
יב,ד אשת-חיל, עטרת בעלה; וכרקב בעצמותיו מבישה.
יב,ה מחשבות צדיקים משפט; תחבלות רשעים מרמה.
יב,ו דברי רשעים ארב-דם; ופי ישרים, יצילם.
יב,ז הפוך רשעים ואינם; ובית צדיקים יעמד.
יב,ח לפי-שכלו, יהלל-איש; ונעוה-לב, יהיה לבוז.
יב,ט טוב נקלה, ועבד לו– ממתכבד, וחסר-לחם.
יב,י יודע צדיק, נפש בהמתו; ורחמי רשעים, אכזרי.
יב,יא עבד אדמתו, ישבע-לחם; ומרדף ריקים חסר-לב.
יב,יב חמד רשע, מצוד רעים; ושרש צדיקים יתן.
יב,יג בפשע שפתים, מוקש רע; ויצא מצרה צדיק.
יב,יד מפרי פי-איש, ישבע-טוב; וגמול ידי-אדם, ישוב (ישיב) לו.
יב,טו דרך אויל, ישר בעיניו; ושמע לעצה חכם.
יב,טז אויל–ביום, יודע כעסו; וכסה קלון ערום.
יב,יז יפיח אמונה, יגיד צדק; ועד שקרים מרמה.
יב,יח יש בוטה, כמדקרות חרב; ולשון חכמים מרפא.
יב,יט שפת-אמת, תכון לעד; ועד-ארגיעה, לשון שקר.
יב,כ מרמה, בלב-חרשי רע; וליעצי שלום שמחה.
יב,כא לא-יאנה לצדיק כל-און; ורשעים, מלאו רע.
יב,כב תועבת יהוה, שפתי-שקר; ועשי אמונה רצונו.
יב,כג אדם ערום, כסה דעת; ולב כסילים, יקרא אולת.
יב,כד יד-חרוצים תמשול; ורמיה, תהיה למס.
יב,כה דאגה בלב-איש ישחנה; ודבר טוב ישמחנה.
יב,כו יתר מרעהו צדיק; ודרך רשעים תתעם.
יב,כז לא-יחרך רמיה צידו; והון-אדם יקר חרוץ.
יב,כח בארח-צדקה חיים; ודרך נתיבה אל-מות.
יג,א בן חכם, מוסר אב; ולץ, לא-שמע גערה.
יג,ב מפרי פי-איש, יאכל טוב; ונפש בגדים חמס.
יג,ג נצר פיו, שמר נפשו; פשק שפתיו, מחתה-לו.
יג,ד מתאוה ואין, נפשו עצל; ונפש חרצים תדשן.
יג,ה דבר-שקר, ישנא צדיק; ורשע, יבאיש ויחפיר.
יג,ו צדקה, תצר תם-דרך; ורשעה, תסלף חטאת.
יג,ז יש מתעשר, ואין כל; מתרושש, והון רב.
יג,ח כפר נפש-איש עשרו; ורש, לא-שמע גערה.
יג,ט אור-צדיקים ישמח; ונר רשעים ידעך.
יג,י רק-בזדון, יתן מצה; ואת-נועצים חכמה.
יג,יא הון, מהבל ימעט; וקבץ על-יד ירבה.
יג,יב תוחלת ממשכה, מחלה-לב; ועץ חיים, תאוה באה.
יג,יג בז לדבר, יחבל לו; וירא מצוה, הוא ישלם.
יג,יד תורת חכם, מקור חיים– לסור, ממקשי מות.
יג,טו שכל-טוב, יתן-חן; ודרך בגדים איתן.
יג,טז כל-ערום, יעשה בדעת; וכסיל, יפרש אולת.
יג,יז מלאך רשע, יפל ברע; וציר אמונים מרפא.
יג,יח ריש וקלון, פורע מוסר; ושמר תוכחת יכבד.
יג,יט תאוה נהיה, תערב לנפש; ותועבת כסילים, סור מרע.
יג,כ הלוך (הולך) את-חכמים וחכם (יחכם); ורעה כסילים ירוע.
יג,כא חטאים, תרדף רעה; ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
יג,כב טוב–ינחיל בני-בנים; וצפון לצדיק, חיל חוטא.
יג,כג רב-אכל, ניר ראשים; ויש נספה, בלא משפט.
יג,כד חושך שבטו, שונא בנו; ואהבו, שחרו מוסר.
יג,כה צדיק–אכל, לשבע נפשו; ובטן רשעים תחסר.
יד,א חכמות נשים, בנתה ביתה; ואולת, בידיה תהרסנו.
יד,ב הולך בישרו, ירא יהוה; ונלוז דרכיו בוזהו.
יד,ג בפי-אויל, חטר גאוה; ושפתי חכמים, תשמורם.
יד,ד באין אלפים, אבוס בר; ורב-תבואות, בכח שור.
יד,ה עד אמונים, לא יכזב; ויפיח כזבים, עד שקר.
יד,ו בקש-לץ חכמה ואין; ודעת לנבון נקל.
יד,ז לך מנגד, לאיש כסיל; ובל-ידעת, שפתי-דעת.
יד,ח חכמת ערום, הבין דרכו; ואולת כסילים מרמה.
יד,ט אולים, יליץ אשם; ובין ישרים רצון.
יד,י לב–יודע, מרת נפשו; ובשמחתו, לא-יתערב זר.
יד,יא בית רשעים, ישמד; ואהל ישרים יפריח.
יד,יב יש דרך ישר, לפני-איש; ואחריתה, דרכי-מות.
יד,יג גם-בשחק יכאב-לב; ואחריתה שמחה תוגה.
יד,יד מדרכיו ישבע, סוג לב; ומעליו, איש טוב.
יד,טו פתי, יאמין לכל-דבר; וערום, יבין לאשרו.
יד,טז חכם ירא, וסר מרע; וכסיל, מתעבר ובוטח.
יד,יז קצר-אפים, יעשה אולת; ואיש מזמות, ישנא.
יד,יח נחלו פתאים אולת; וערומים, יכתרו דעת.
יד,יט שחו רעים, לפני טובים; ורשעים, על-שערי צדיק.
יד,כ גם-לרעהו, ישנא רש; ואהבי עשיר רבים.
יד,כא בז-לרעהו חוטא; ומחונן עניים (ענוים) אשריו.
יד,כב הלוא-יתעו, חרשי רע; וחסד ואמת, חרשי טוב.
יד,כג בכל-עצב, יהיה מותר; ודבר-שפתים, אך-למחסור.
יד,כד עטרת חכמים עשרם; אולת כסילים אולת.
יד,כה מציל נפשות, עד אמת; ויפח כזבים מרמה.
יד,כו ביראת יהוה, מבטח-עז; ולבניו, יהיה מחסה.
יד,כז יראת יהוה, מקור חיים– לסור, ממקשי מות.
יד,כח ברב-עם הדרת-מלך; ובאפס לאם, מחתת רזון.
יד,כט ארך אפים, רב-תבונה; וקצר-רוח, מרים אולת.
יד,ל חיי בשרים, לב מרפא; ורקב עצמות קנאה.
יד,לא עשק דל, חרף עשהו; ומכבדו, חנן אביון.
יד,לב ברעתו, ידחה רשע; וחסה במותו צדיק.
יד,לג בלב נבון, תנוח חכמה; ובקרב כסילים, תודע.
יד,לד צדקה תרומם-גוי; וחסד לאמים חטאת.
יד,לה רצון-מלך, לעבד משכיל; ועברתו, תהיה מביש
טו,א מענה-רך, ישיב חמה; ודבר-עצב, יעלה-אף.
טו,ב לשון חכמים, תיטיב דעת; ופי כסילים, יביע אולת.
טו,ג בכל-מקום, עיני יהוה; צפות, רעים וטובים.
טו,ד מרפא לשון, עץ חיים; וסלף בה, שבר ברוח.
טו,ה אויל–ינאץ, מוסר אביו; ושמר תוכחת יערים.
טו,ו בית צדיק, חסן רב; ובתבואת רשע נעכרת.
טו,ז שפתי חכמים, יזרו דעת; ולב כסילים לא-כן.
טו,ח זבח רשעים, תועבת יהוה; ותפלת ישרים רצונו.
טו,ט תועבת יהוה, דרך רשע; ומרדף צדקה יאהב.
טו,י מוסר רע, לעזב ארח; שונא תוכחת ימות.
טו,יא שאול ואבדון, נגד יהוה; אף, כי-לבות בני-אדם.
טו,יב לא יאהב-לץ, הוכח לו; אל-חכמים, לא ילך.
טו,יג לב שמח, ייטב פנים; ובעצבת-לב, רוח נכאה.
טו,יד לב נבון, יבקש-דעת; ופני (ופי) כסילים, ירעה אולת.
טו,טו כל-ימי עני רעים; וטוב-לב, משתה תמיד.
טו,טז טוב-מעט, ביראת יהוה– מאוצר רב, ומהומה בו.
טו,יז טוב ארחת ירק, ואהבה-שם– משור אבוס, ושנאה-בו.
טו,יח איש חמה, יגרה מדון; וארך אפים, ישקיט ריב.
טו,יט דרך עצל, כמשכת חדק; וארח ישרים סללה.
טו,כ בן חכם, ישמח-אב; וכסיל אדם, בוזה אמו.
טו,כא אולת, שמחה לחסר-לב; ואיש תבונה, יישר-לכת.
טו,כב הפר מחשבות, באין סוד; וברב יועצים תקום.
טו,כג שמחה לאיש, במענה-פיו; ודבר בעתו מה-טוב.
טו,כד ארח חיים, למעלה למשכיל– למען סור, משאול מטה.
טו,כה בית גאים, יסח יהוה; ויצב, גבול אלמנה.
טו,כו תועבת יהוה, מחשבות רע; וטהרים, אמרי-נעם.
טו,כז עכר ביתו, בוצע בצע; ושונא מתנת יחיה.
טו,כח לב צדיק, יהגה לענות; ופי רשעים, יביע רעות.
טו,כט רחוק יהוה, מרשעים; ותפלת צדיקים ישמע.
טו,ל מאור-עינים, ישמח-לב; שמועה טובה, תדשן-עצם.
טו,לא אזן–שמעת, תוכחת חיים: בקרב חכמים תלין.
טו,לב פורע מוסר, מואס נפשו; ושומע תוכחת, קונה לב.
טו,לג יראת יהוה, מוסר חכמה; ולפני כבוד ענוה.
טז,א לאדם מערכי-לב; ומיהוה, מענה לשון.
טז,ב כל-דרכי-איש, זך בעיניו; ותכן רוחות יהוה.
טז,ג גל אל-יהוה מעשיך; ויכנו, מחשבתיך.
טז,ד כל פעל יהוה, למענהו; וגם-רשע, ליום רעה.
טז,ה תועבת יהוה, כל-גבה-לב; יד ליד, לא ינקה.
טז,ו בחסד ואמת, יכפר עון; וביראת יהוה, סור מרע.
טז,ז ברצות יהוה, דרכי-איש; גם-אויביו, ישלם אתו.
טז,ח טוב-מעט, בצדקה– מרב תבואות, בלא משפט.
טז,ט לב אדם, יחשב דרכו; ויהוה, יכין צעדו.
טז,י קסם על-שפתי-מלך; במשפט, לא ימעל-פיו.
טז,יא פלס, ומאזני משפט–ליהוה; מעשהו, כל-אבני-כיס.
טז,יב תועבת מלכים, עשות רשע: כי בצדקה, יכון כסא.
טז,יג רצון מלכים, שפתי-צדק; ודבר ישרים יאהב.
טז,יד חמת-מלך מלאכי-מות; ואיש חכם יכפרנה.
טז,טו באור-פני-מלך חיים; ורצונו, כעב מלקוש.
טז,טז קנה-חכמה–מה-טוב מחרוץ; וקנות בינה, נבחר מכסף.
טז,יז מסלת ישרים, סור מרע; שמר נפשו, נצר דרכו.
טז,יח לפני-שבר גאון; ולפני כשלון, גבה רוח.
טז,יט טוב שפל-רוח, את-עניים (ענוים); מחלק שלל, את-גאים.
טז,כ משכיל על-דבר, ימצא-טוב; ובוטח ביהוה אשריו.
טז,כא לחכם-לב, יקרא נבון; ומתק שפתים, יסיף לקח.
טז,כב מקור חיים, שכל בעליו; ומוסר אולים אולת.
טז,כג לב חכם, ישכיל פיהו; ועל-שפתיו, יסיף לקח.
טז,כד צוף-דבש, אמרי-נעם; מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
טז,כה יש דרך ישר, לפני-איש; ואחריתה, דרכי-מות.
טז,כו נפש עמל, עמלה לו: כי-אכף עליו פיהו.
טז,כז איש בליעל, כרה רעה; ועל-שפתיו (שפתו), כאש צרבת.
טז,כח איש תהפכות, ישלח מדון; ונרגן, מפריד אלוף.
טז,כט איש חמס, יפתה רעהו; והוליכו, בדרך לא-טוב.
טז,ל עצה עיניו, לחשב תהפכות; קרץ שפתיו, כלה רעה.
טז,לא עטרת תפארת שיבה; בדרך צדקה, תמצא.
טז,לב טוב ארך אפים, מגבור; ומשל ברוחו, מלכד עיר.
טז,לג בחיק, יוטל את-הגורל; ומיהוה, כל-משפטו.
יז,א טוב פת חרבה, ושלוה-בה– מבית, מלא זבחי-ריב.
יז,ב עבד-משכיל–ימשל, בבן מביש; ובתוך אחים, יחלק נחלה.
יז,ג מצרף לכסף, וכור לזהב; ובחן לבות יהוה.
יז,ד מרע, מקשיב על-שפת-און; שקר מזין, על-לשון הות.
יז,ה לעג לרש, חרף עשהו; שמח לאיד, לא ינקה.
יז,ו עטרת זקנים, בני בנים; ותפארת בנים אבותם.
יז,ז לא-נאוה לנבל שפת-יתר; אף, כי-לנדיב שפת-שקר.
יז,ח אבן-חן השחד, בעיני בעליו; אל-כל-אשר יפנה ישכיל.
יז,ט מכסה-פשע, מבקש אהבה; ושנה בדבר, מפריד אלוף.
יז,י תחת גערה במבין– מהכות כסיל מאה.
יז,יא אך-מרי יבקש-רע; ומלאך אכזרי, ישלח-בו.
יז,יב פגוש דב שכול באיש; ואל-כסיל, באולתו.
יז,יג משיב רעה, תחת טובה– לא-תמיש (תמוש) רעה, מביתו.
יז,יד פוטר מים, ראשית מדון; ולפני התגלע, הריב נטוש.
יז,טו מצדיק רשע, ומרשיע צדיק– תועבת יהוה, גם-שניהם.
יז,טז למה-זה מחיר ביד-כסיל– לקנות חכמה ולב-אין.
יז,יז בכל-עת, אהב הרע; ואח לצרה, יולד.
יז,יח אדם חסר-לב, תוקע כף; ערב ערבה, לפני רעהו.
יז,יט אהב פשע, אהב מצה; מגביה פתחו, מבקש-שבר.
יז,כ עקש-לב, לא ימצא-טוב; ונהפך בלשונו, יפול ברעה.
יז,כא ילד כסיל, לתוגה לו; ולא-ישמח, אבי נבל.
יז,כב לב שמח, ייטיב גהה; ורוח נכאה, תיבש-גרם.
יז,כג שחד מחק, רשע יקח– להטות, ארחות משפט.
יז,כד את-פני מבין חכמה; ועיני כסיל, בקצה-ארץ.
יז,כה כעס לאביו, בן כסיל; וממר, ליולדתו.
יז,כו גם ענוש לצדיק לא-טוב– להכות נדיבים על-ישר.
יז,כז חושך אמריו, יודע דעת; וקר- (יקר-) רוח, איש תבונה.
יז,כח גם אויל מחריש, חכם יחשב; אטם שפתיו נבון.
יח,א לתאוה, יבקש נפרד; בכל-תושיה, יתגלע.
יח,ב לא-יחפץ כסיל, בתבונה: כי, אם-בהתגלות לבו.
יח,ג בבוא-רשע, בא גם-בוז; ועם-קלון חרפה.
יח,ד מים עמקים, דברי פי-איש; נחל נבע, מקור חכמה.
יח,ה שאת פני-רשע לא-טוב– להטות צדיק, במשפט.
יח,ו שפתי כסיל, יבאו בריב; ופיו, למהלמות יקרא.
יח,ז פי-כסיל, מחתה-לו; ושפתיו, מוקש נפשו.
יח,ח דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי-בטן.
יח,ט גם, מתרפה במלאכתו– אח הוא, לבעל משחית.
יח,י מגדל-עז, שם יהוה; בו-ירוץ צדיק ונשגב.
יח,יא הון עשיר, קרית עזו; וכחומה נשגבה, במשכתו.
יח,יב לפני-שבר, יגבה לב-איש; ולפני כבוד ענוה.
יח,יג משיב דבר, בטרם ישמע– אולת היא-לו, וכלמה.
יח,יד רוח-איש, יכלכל מחלהו; ורוח נכאה, מי ישאנה.
יח,טו לב נבון, יקנה-דעת; ואזן חכמים, תבקש-דעת.
יח,טז מתן אדם, ירחיב לו; ולפני גדלים ינחנו.
יח,יז צדיק הראשון בריבו; יבא- (ובא-) רעהו, וחקרו.
יח,יח מדינים, ישבית הגורל; ובין עצומים יפריד.
יח,יט אח–נפשע מקרית-עז; ומדונים (ומדינים), כבריח ארמון.
יח,כ מפרי פי-איש, תשבע בטנו; תבואת שפתיו ישבע.
יח,כא מות וחיים, ביד-לשון; ואהביה, יאכל פריה.
יח,כב מצא אשה, מצא טוב; ויפק רצון, מיהוה.
יח,כג תחנונים ידבר-רש; ועשיר, יענה עזות.
יח,כד איש רעים, להתרעע; ויש אהב, דבק מאח.
יט,א טוב-רש, הולך בתמו– מעקש שפתיו, והוא כסיל.
יט,ב גם בלא-דעת נפש לא-טוב; ואץ ברגלים חוטא.
יט,ג אולת אדם, תסלף דרכו; ועל-יהוה, יזעף לבו.
יט,ד הון–יסיף, רעים רבים; ודל, מרעהו יפרד.
יט,ה עד שקרים, לא ינקה; ויפיח כזבים, לא ימלט.
יט,ו רבים, יחלו פני-נדיב; וכל-הרע, לאיש מתן.
יט,ז כל אחי-רש, שנאהו– אף כי מרעהו, רחקו ממנו;
מרדף אמרים לא- (לו-) המה.
יט,ח קנה-לב, אהב נפשו; שמר תבונה, למצא-טוב.
יט,ט עד שקרים, לא ינקה; ויפיח כזבים יאבד.
יט,י לא-נאוה לכסיל תענוג; אף, כי-לעבד משל בשרים.
יט,יא שכל אדם, האריך אפו; ותפארתו, עבר על-פשע.
יט,יב נהם ככפיר, זעף מלך; וכטל על-עשב רצונו.
יט,יג הות לאביו, בן כסיל; ודלף טרד, מדיני אשה.
יט,יד בית והון, נחלת אבות; ומיהוה, אשה משכלת.
יט,טו עצלה, תפיל תרדמה; ונפש רמיה תרעב.
יט,טז שמר מצוה, שמר נפשו; בוזה דרכיו יומת (ימות).
יט,יז מלוה יהוה, חונן דל; וגמלו, ישלם-לו.
יט,יח יסר בנך, כי-יש תקוה; ואל-המיתו, אל-תשא נפשך.
יט,יט גרל- (גדל-) חמה, נשא ענש: כי אם-תציל, ועוד תוסף.
יט,כ שמע עצה, וקבל מוסר– למען, תחכם באחריתך.
יט,כא רבות מחשבות בלב-איש; ועצת יהוה, היא תקום.
יט,כב תאות אדם חסדו; וטוב-רש, מאיש כזב.
יט,כג יראת יהוה לחיים; ושבע ילין, בל-יפקד רע.
יט,כד טמן עצל ידו, בצלחת; גם-אל-פיהו, לא ישיבנה.
יט,כה לץ תכה, ופתי יערם; והוכיח לנבון, יבין דעת.
יט,כו משדד-אב, יבריח אם– בן, מביש ומחפיר.
יט,כז חדל-בני, לשמע מוסר; לשגות, מאמרי-דעת.
יט,כח עד בליעל, יליץ משפט; ופי רשעים, יבלע-און.
יט,כט נכונו ללצים שפטים; ומהלמות, לגו כסילים.
כ,א לץ היין, המה שכר; וכל-שגה בו, לא יחכם.
כ,ב נהם ככפיר, אימת מלך; מתעברו, חוטא נפשו.
כ,ג כבוד לאיש, שבת מריב; וכל-אויל, יתגלע.
כ,ד מחרף, עצל לא-יחרש; ישאל (ושאל) בקציר ואין.
כ,ה מים עמקים, עצה בלב-איש; ואיש תבונה ידלנה.
כ,ו רב-אדם–יקרא, איש חסדו; ואיש אמונים, מי ימצא.
כ,ז מתהלך בתמו צדיק; אשרי בניו אחריו.
כ,ח מלך, יושב על-כסא-דין– מזרה בעיניו כל-רע.
כ,ט מי-יאמר, זכיתי לבי; טהרתי, מחטאתי.
כ,י אבן ואבן, איפה ואיפה– תועבת יהוה, גם-שניהם.
כ,יא גם במעלליו, יתנכר-נער– אם-זך ואם-ישר פעלו.
כ,יב אזן שמעת, ועין ראה– יהוה, עשה גם-שניהם.
כ,יג אל-תאהב שנה, פן-תורש; פקח עיניך שבע-לחם.
כ,יד רע רע, יאמר הקונה; ואזל לו, אז יתהלל.
כ,טו יש זהב, ורב-פנינים; וכלי יקר, שפתי-דעת.
כ,טז לקח-בגדו, כי-ערב זר; ובעד נכרים (נכריה) חבלהו.
כ,יז ערב לאיש, לחם שקר; ואחר, ימלא-פיהו חצץ.
כ,יח מחשבות, בעצה תכון; ובתחבלות, עשה מלחמה.
כ,יט גולה-סוד, הולך רכיל; ולפתה שפתיו, לא תתערב.
כ,כ מקלל, אביו ואמו– ידעך נרו, באישון (באשון) חשך.
כ,כא נחלה, מבחלת (מבהלת) בראשונה; ואחריתה, לא תברך.
כ,כב אל-תאמר אשלמה-רע; קוה ליהוה, וישע לך.
כ,כג תועבת יהוה, אבן ואבן; ומאזני מרמה לא-טוב.
כ,כד מיהוה מצעדי-גבר; ואדם, מה-יבין דרכו.
כ,כה מוקש אדם, ילע קדש; ואחר נדרים לבקר.
כ,כו מזרה רשעים, מלך חכם; וישב עליהם אופן.
כ,כז נר יהוה, נשמת אדם; חפש, כל-חדרי-בטן.
כ,כח חסד ואמת, יצרו-מלך; וסעד בחסד כסאו.
כ,כט תפארת בחורים כחם; והדר זקנים שיבה.
כ,ל חברות פצע, תמריק (תמרוק) ברע; ומכות, חדרי-בטן.
כא,א פלגי-מים לב-מלך, ביד-יהוה; על-כל-אשר יחפץ יטנו.
כא,ב כל-דרך-איש, ישר בעיניו; ותכן לבות יהוה.
כא,ג עשה, צדקה ומשפט– נבחר ליהוה מזבח.
כא,ד רום-עינים, ורחב-לב– נר רשעים חטאת.
כא,ה מחשבות חרוץ, אך-למותר; וכל-אץ, אך-למחסור.
כא,ו פעל אצרות, בלשון שקר– הבל נדף, מבקשי-מות.
כא,ז שד-רשעים יגורם: כי מאנו, לעשות משפט.
כא,ח הפכפך דרך איש וזר; וזך, ישר פעלו.
כא,ט טוב, לשבת על-פנת-גג– מאשת מדינים, ובית חבר.
כא,י נפש רשע, אותה-רע; לא-יחן בעיניו רעהו.
כא,יא בענש-לץ, יחכם-פתי; ובהשכיל לחכם, יקח-דעת.
כא,יב משכיל צדיק, לבית רשע; מסלף רשעים לרע.
כא,יג אטם אזנו, מזעקת-דל– גם-הוא יקרא, ולא יענה.
כא,יד מתן בסתר, יכפה-אף; ושחד בחק, חמה עזה.
כא,טו שמחה לצדיק, עשות משפט; ומחתה, לפעלי און.
כא,טז אדם–תועה, מדרך השכל: בקהל רפאים ינוח.
כא,יז איש מחסור, אהב שמחה; אהב יין-ושמן, לא יעשיר.
כא,יח כפר לצדיק רשע; ותחת ישרים בוגד.
כא,יט טוב, שבת בארץ-מדבר– מאשת מדונים (מדינים) וכעס.
כא,כ אוצר, נחמד ושמן–בנוה חכם; וכסיל אדם יבלענו.
כא,כא רדף, צדקה וחסד– ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כא,כב עיר גברים, עלה חכם; וירד, עז מבטחה.
כא,כג שמר פיו, ולשונו– שמר מצרות נפשו.
כא,כד זד יהיר, לץ שמו– עושה, בעברת זדון.
כא,כה תאות עצל תמיתנו: כי-מאנו ידיו לעשות.
כא,כו כל-היום, התאוה תאוה; וצדיק יתן, ולא יחשך.
כא,כז זבח רשעים, תועבה; אף, כי-בזמה יביאנו.
כא,כח עד-כזבים יאבד; ואיש שומע, לנצח ידבר.
כא,כט העז איש רשע בפניו; וישר, הוא יכין דרכיו (יבין דרכו).
כא,ל אין חכמה, ואין תבונה– ואין עצה, לנגד יהוה.
כא,לא סוס–מוכן, ליום מלחמה; וליהוה, התשועה.
כב,א נבחר שם, מעשר רב: מכסף ומזהב, חן טוב.
כב,ב עשיר ורש נפגשו; עשה כלם יהוה.
כב,ג ערום, ראה רעה ויסתר (ונסתר); ופתיים, עברו ונענשו.
כב,ד עקב ענוה, יראת יהוה; עשר וכבוד וחיים.
כב,ה צנים פחים, בדרך עקש; שומר נפשו, ירחק מהם.
כב,ו חנך לנער, על-פי דרכו– גם כי-יזקין, לא-יסור ממנה.
כב,ז עשיר, ברשים ימשול; ועבד לוה, לאיש מלוה.
כב,ח זורע עולה, יקצור- (יקצר-) און; ושבט עברתו יכלה.
כב,ט טוב-עין, הוא יברך: כי-נתן מלחמו לדל.
כב,י גרש לץ, ויצא מדון; וישבת, דין וקלון.
כב,יא אהב טהור- (טהר-) לב– חן שפתיו, רעהו מלך.
כב,יב עיני יהוה, נצרו דעת; ויסלף, דברי בגד.
כב,יג אמר עצל, ארי בחוץ; בתוך רחבות, ארצח.
כב,יד שוחה עמקה, פי זרות; זעום יהוה, יפול- (יפל-) שם.
כב,טו אולת, קשורה בלב-נער; שבט מוסר, ירחיקנה ממנו.
כב,טז עשק דל, להרבות לו– נתן לעשיר, אך-למחסור.
כב,יז הט אזנך–ושמע, דברי חכמים; ולבך, תשית לדעתי.
כב,יח כי-נעים, כי-תשמרם בבטנך; יכנו יחדו, על-שפתיך.
כב,יט להיות ביהוה, מבטחך– הודעתיך היום אף-אתה.
כב,כ הלא כתבתי לך, שלשום (שלשים)– במעצות ודעת.
כב,כא להודיעך–קשט, אמרי אמת; להשיב אמרים אמת, לשלחיך.
כב,כב אל-תגזל-דל, כי דל-הוא; ואל-תדכא עני בשער.
כב,כג כי-יהוה, יריב ריבם; וקבע את-קבעיהם נפש.
כב,כד אל-תתרע, את-בעל אף; ואת-איש חמות, לא תבוא.
כב,כה פן-תאלף ארחתו; ולקחת מוקש לנפשך.
כב,כו אל-תהי בתקעי-כף; בערבים, משאות.
כב,כז אם-אין-לך לשלם– למה יקח משכבך, מתחתיך.
כב,כח אל-תסג, גבול עולם– אשר עשו אבותיך.
כב,כט חזית איש, מהיר במלאכתו– לפני-מלכים יתיצב;
בל-יתיצב, לפני חשכים.
כג,א כי-תשב, ללחום את-מושל– בין תבין, את-אשר לפניך.
כג,ב ושמת שכין בלעך– אם-בעל נפש אתה.
כג,ג אל-תתאו, למטעמותיו; והוא, לחם כזבים.
כג,ד אל-תיגע להעשיר; מבינתך חדל.
כג,ה התעוף (התעיף) עיניך בו, ואיננו:
כי עשה יעשה-לו כנפים; כנשר, ועיף (יעוף) השמים.
כג,ו אל-תלחם–את-לחם, רע עין; ואל-תתאו, למטעמתיו.
כג,ז כי, כמו שער בנפשו– כן-הוא:
אכול ושתה, יאמר לך; ולבו, בל-עמך.
כג,ח פתך-אכלת תקיאנה; ושחת, דבריך הנעימים.
כג,ט באזני כסיל, אל-תדבר: כי-יבוז, לשכל מליך.
כג,י אל-תסג, גבול עולם; ובשדי יתומים, אל-תבא.
כג,יא כי-גאלם חזק; הוא-יריב את-ריבם אתך.
כג,יב הביאה למוסר לבך; ואזנך, לאמרי-דעת.
כג,יג אל-תמנע מנער מוסר: כי-תכנו בשבט, לא ימות.
כג,יד אתה, בשבט תכנו; ונפשו, משאול תציל.
כג,טו בני, אם-חכם לבך– ישמח לבי גם-אני.
כג,טז ותעלזנה כליותי– בדבר שפתיך, מישרים.
כג,יז אל-יקנא לבך, בחטאים: כי אם-ביראת-יהוה, כל-היום.
כג,יח כי, אם-יש אחרית; ותקותך, לא תכרת.
כג,יט שמע-אתה בני וחכם; ואשר בדרך לבך.
כג,כ אל-תהי בסבאי-יין– בזללי בשר למו.
כג,כא כי-סבא וזולל, יורש; וקרעים, תלביש נומה.
כג,כב שמע לאביך, זה ילדך; ואל-תבוז, כי-זקנה אמך.
כג,כג אמת קנה, ואל-תמכר; חכמה ומוסר ובינה.
כג,כד גול (גיל) יגיל, אבי צדיק; יולד (ויולד) חכם, וישמח- (ישמח-) בו.
כג,כה ישמח-אביך ואמך; ותגל, יולדתך.
כג,כו תנה-בני לבך לי; ועיניך, דרכי תרצנה (תצרנה).
כג,כז כי-שוחה עמקה זונה; ובאר צרה, נכריה.
כג,כח אף-היא, כחתף תארב; ובוגדים, באדם תוסף.
כג,כט למי אוי למי אבוי, למי מדונים (מדינים) למי שיח–
למי, פצעים חנם; למי, חכללות עינים.
כג,ל למאחרים על-היין– לבאים, לחקר ממסך.
כג,לא אל-תרא יין, כי יתאדם: כי-יתן בכיס (בכוס) עינו; יתהלך, במישרים.
כג,לב אחריתו, כנחש ישך; וכצפעני יפרש.
כג,לג עיניך, יראו זרות; ולבך, ידבר תהפכות.
כג,לד והיית, כשכב בלב-ים; וכשכב, בראש חבל.
כג,לה הכוני בל-חליתי– הלמוני, בל-ידעתי:
מתי אקיץ; אוסיף, אבקשנו עוד.
כד,א אל-תקנא, באנשי רעה; ואל-תתאו, להיות אתם.
כד,ב כי-שד, יהגה לבם; ועמל, שפתיהם תדברנה.
כד,ג בחכמה, יבנה בית; ובתבונה, יתכונן.
כד,ד ובדעת, חדרים ימלאו– כל-הון יקר ונעים.
כד,ה גבר-חכם בעוז; ואיש-דעת, מאמץ-כח.
כד,ו כי בתחבלות, תעשה-לך מלחמה; ותשועה, ברב יועץ.
כד,ז ראמות לאויל חכמות; בשער, לא יפתח-פיהו.
כד,ח מחשב להרע– לו, בעל-מזמות יקראו.
כד,ט זמת אולת חטאת; ותועבת לאדם לץ.
כד,י התרפית, ביום צרה– צר כחכה.
כד,יא הצל, לקחים למות; ומטים להרג, אם-תחשוך.
כד,יב כי-תאמר– הן, לא-ידענו-זה:
הלא-תכן לבות, הוא-יבין, ונצר נפשך, הוא ידע; והשיב לאדם כפעלו.
כד,יג אכל-בני דבש כי-טוב; ונפת מתוק, על-חכך.
כד,יד כן, דעה חכמה–לנפשך: אם-מצאת, ויש אחרית; ותקותך, לא תכרת.
כד,טו אל-תארב רשע, לנוה צדיק; אל-תשדד רבצו.
כד,טז כי שבע, יפול צדיק וקם; ורשעים, יכשלו ברעה.
כד,יז בנפל אויביך (אויבך), אל-תשמח; ובכשלו, אל-יגל לבך.
כד,יח פן-יראה יהוה, ורע בעיניו; והשיב מעליו אפו.
כד,יט אל-תתחר במרעים; אל-תקנא, ברשעים.
כד,כ כי, לא-תהיה אחרית לרע; נר רשעים ידעך.
כד,כא ירא-את-יהוה בני ומלך; עם-שונים, אל-תתערב.
כד,כב כי-פתאם, יקום אידם; ופיד שניהם, מי יודע.
כד,כג גם-אלה לחכמים: הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד,כד אמר, לרשע–צדיק אתה: יקבהו עמים; יזעמוהו לאמים.
כד,כה ולמוכיחים ינעם; ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כד,כו שפתים ישק; משיב, דברים נכחים.
כד,כז הכן בחוץ, מלאכתך–ועתדה בשדה לך; אחר, ובנית ביתך.
כד,כח אל-תהי עד-חנם ברעך; והפתית, בשפתיך.
כד,כט אל-תאמר–כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו; אשיב לאיש כפעלו.
כד,ל על-שדה איש-עצל עברתי; ועל-כרם, אדם חסר-לב.
כד,לא והנה עלה כלו, קמשנים–כסו פניו חרלים; וגדר אבניו נהרסה.
כד,לב ואחזה אנכי, אשית לבי; ראיתי, לקחתי מוסר.
כד,לג מעט שנות, מעט תנומות; מעט, חבק ידים לשכב.
כד,לד ובא-מתהלך רישך; ומחסריך, כאיש מגן.
כה,א גם-אלה, משלי שלמה– אשר העתיקו, אנשי חזקיה מלך-יהודה.
כה,ב כבד אלהים, הסתר דבר; וכבד מלכים, חקר דבר.
כה,ג שמים לרום, וארץ לעמק; ולב מלכים, אין חקר.
כה,ד הגו סיגים מכסף; ויצא לצרף כלי.
כה,ה הגו רשע, לפני-מלך; ויכון בצדק כסאו.
כה,ו אל-תתהדר לפני-מלך; ובמקום גדלים, אל-תעמד.
כה,ז כי טוב אמר-לך, עלה-הנה: מהשפילך, לפני נדיב–אשר ראו עיניך.
כה,ח אל-תצא לרב, מהר: פן מה-תעשה, באחריתה–בהכלים אתך רעך.
כה,ט ריבך, ריב את-רעך; וסוד אחר אל-תגל.
כה,י פן-יחסדך שמע; ודבתך, לא תשוב.
כה,יא תפוחי זהב, במשכיות כסף– דבר, דבר על-אפניו.
כה,יב נזם זהב, וחלי-כתם– מוכיח חכם, על-אזן שמעת.
כה,יג כצנת שלג, ביום קציר–ציר נאמן, לשלחיו; ונפש אדניו ישיב.
כה,יד נשיאים ורוח, וגשם אין– איש מתהלל, במתת-שקר.
כה,טו בארך אפים, יפתה קצין; ולשון רכה, תשבר-גרם.
כה,טז דבש מצאת, אכל דיך: פן-תשבענו, והקאתו.
כה,יז הקר רגלך, מבית רעך: פן-ישבעך, ושנאך.
כה,יח מפיץ וחרב, וחץ שנון– איש ענה ברעהו, עד שקר.
כה,יט שן רעה, ורגל מועדת– מבטח בוגד, ביום צרה.
כה,כ מעדה-בגד, ביום קרה–חמץ על-נתר; ושר בשרים, על לב-רע.
כה,כא אם-רעב שנאך, האכלהו לחם; ואם-צמא, השקהו מים.
כה,כב כי גחלים–אתה, חתה על-ראשו; ויהוה, ישלם-לך.
כה,כג רוח צפון, תחולל גשם; ופנים נזעמים, לשון סתר.
כה,כד טוב, שבת על-פנת-גג– מאשת מדונים (מדינים), ובית חבר.
כה,כה מים קרים, על-נפש עיפה; ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כה,כו מעין נרפש, ומקור משחת– צדיק, מט לפני-רשע.
כה,כז אכל דבש הרבות לא-טוב; וחקר כבדם כבוד.
כה,כח עיר פרוצה, אין חומה– איש, אשר אין מעצר לרוחו.
כו,א כשלג, בקיץ–וכמטר בקציר: כן לא-נאוה לכסיל כבוד.
כו,ב כצפור לנוד, כדרור לעוף– כן קללת חנם, לא (לו) תבא.
כו,ג שוט לסוס, מתג לחמור; ושבט, לגו כסילים.
כו,ד אל-תען כסיל, כאולתו: פן-תשוה-לו גם-אתה.
כו,ה ענה כסיל, כאולתו: פן-יהיה חכם בעיניו.
כו,ו מקצה רגלים, חמס שתה– שלח דברים ביד-כסיל.
כו,ז דליו שקים, מפסח; ומשל, בפי כסילים.
כו,ח כצרור אבן, במרגמה– כן-נותן לכסיל כבוד.
כו,ט חוח, עלה ביד-שכור; ומשל, בפי כסילים.
כו,י רב מחולל-כל; ושכר כסיל, ושכר עברים.
כו,יא ככלב, שב על-קאו– כסיל, שונה באולתו.
כו,יב ראית–איש, חכם בעיניו: תקוה לכסיל ממנו.
כו,יג אמר עצל, שחל בדרך; ארי, בין הרחבות.
כו,יד הדלת, תסוב על-צירה; ועצל, על-מטתו.
כו,טו טמן עצל ידו, בצלחת; נלאה, להשיבה אל-פיו.
כו,טז חכם עצל בעיניו– משבעה, משיבי טעם.
כו,יז מחזיק באזני-כלב– עבר מתעבר, על-ריב לא-לו.
כו,יח כמתלהלה, הירה זקים– חצים ומות.
כו,יט כן-איש, רמה את-רעהו; ואמר, הלא-משחק אני.
כו,כ באפס עצים, תכבה-אש; ובאין נרגן, ישתק מדון.
כו,כא פחם לגחלים, ועצים לאש; ואיש מדונים (מדינים), לחרחר-ריב.
כו,כב דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי-בטן.
כו,כג כסף סיגים, מצפה על-חרש– שפתים דלקים ולב-רע.
כו,כד בשפתו, ינכר שונא; ובקרבו, ישית מרמה.
כו,כה כי-יחנן קולו, אל-תאמן-בו: כי שבע תועבות בלבו.
כו,כו תכסה שנאה, במשאון; תגלה רעתו בקהל.
כו,כז כרה-שחת, בה יפול; וגולל אבן, אליו תשוב.
כו,כח לשון-שקר, ישנא דכיו; ופה חלק, יעשה מדחה.
כז,א אל-תתהלל, ביום מחר: כי לא-תדע, מה-ילד יום.
כז,ב יהללך זר ולא-פיך; נכרי, ואל-שפתיך.
כז,ג כבד-אבן, ונטל החול; וכעס אויל, כבד משניהם.
כז,ד אכזריות חמה, ושטף אף; ומי יעמד, לפני קנאה.
כז,ה טובה, תוכחת מגלה– מאהבה מסתרת.
כז,ו נאמנים, פצעי אוהב; ונעתרות, נשיקות שונא.
כז,ז נפש שבעה, תבוס נפת; ונפש רעבה, כל-מר מתוק.
כז,ח כצפור, נודדת מן-קנה– כן-איש, נודד ממקומו.
כז,ט שמן וקטרת, ישמח-לב; ומתק רעהו, מעצת-נפש.
כז,י רעך ורעה (ורע) אביך, אל-תעזב– ובית אחיך, אל-תבוא ביום אידך;
טוב שכן קרוב, מאח רחוק.
כז,יא חכם בני, ושמח לבי; ואשיבה חרפי דבר.
כז,יב ערום, ראה רעה נסתר; פתאים, עברו נענשו.
כז,יג קח-בגדו, כי-ערב זר; ובעד נכריה חבלהו.
כז,יד מברך רעהו, בקול גדול–בבקר השכים: קללה, תחשב לו.
כז,טו דלף טורד, ביום סגריר; ואשת מדונים (מדינים), נשתוה.
כז,טז צפניה צפן-רוח; ושמן ימינו יקרא.
כז,יז ברזל בברזל יחד; ואיש, יחד פני-רעהו.
כז,יח נצר תאנה, יאכל פריה; ושמר אדניו יכבד.
כז,יט כמים, הפנים לפנים– כן לב-האדם, לאדם.
כז,כ שאול ואבדה, לא תשבענה; ועיני האדם, לא תשבענה.
כז,כא מצרף לכסף, וכור לזהב; ואיש, לפי מהללו.
כז,כב אם תכתוש-את-האויל, במכתש בתוך הריפות– בעלי:
לא-תסור מעליו, אולתו.
כז,כג ידע תדע, פני צאנך; שית לבך, לעדרים.
כז,כד כי לא לעולם חסן; ואם-נזר, לדור דור (ודור).
כז,כה גלה חציר, ונראה-דשא; ונאספו, עשבות הרים.
כז,כו כבשים ללבושך; ומחיר שדה, עתודים.
כז,כז ודי, חלב עזים–ללחמך, ללחם ביתך; וחיים, לנערותיך.
כח,א נסו ואין-רדף רשע; וצדיקים, ככפיר יבטח.
כח,ב בפשע ארץ, רבים שריה; ובאדם מבין ידע, כן יאריך.
כח,ג גבר-רש, ועשק דלים– מטר סחף, ואין לחם.
כח,ד עזבי תורה, יהללו רשע; ושמרי תורה, יתגרו בם.
כח,ה אנשי-רע, לא-יבינו משפט; ומבקשי יהוה, יבינו כל.
כח,ו טוב-רש, הולך בתמו– מעקש דרכים, והוא עשיר.
כח,ז נוצר תורה, בן מבין; ורעה זוללים, יכלים אביו.
כח,ח מרבה הונו, בנשך ובתרבית (ותרבית)– לחונן דלים יקבצנו.
כח,ט מסיר אזנו, משמע תורה– גם תפלתו, תועבה.
כח,י משגה ישרים, בדרך רע–בשחותו הוא-יפול; ותמימים, ינחלו-טוב.
כח,יא חכם בעיניו, איש עשיר; ודל מבין יחקרנו.
כח,יב בעלץ צדיקים, רבה תפארת; ובקום רשעים, יחפש אדם.
כח,יג מכסה פשעיו, לא יצליח; ומודה ועזב ירחם.
כח,יד אשרי אדם, מפחד תמיד; ומקשה לבו, יפול ברעה.
כח,טו ארי-נהם, ודב שוקק– מושל רשע, על עם-דל.
כח,טז נגיד–חסר תבונות, ורב מעשקות; שנאי (שנא) בצע, יאריך ימים.
כח,יז אדם, עשק בדם-נפש– עד-בור ינוס, אל-יתמכו-בו.
כח,יח הולך תמים, יושע; ונעקש דרכים, יפול באחת.
כח,יט עבד אדמתו, ישבע-לחם; ומרדף ריקים, ישבע-ריש.
כח,כ איש אמונות, רב-ברכות; ואץ להעשיר, לא ינקה.
כח,כא הכר-פנים לא-טוב; ועל-פת-לחם, יפשע-גבר.
כח,כב נבהל להון–איש, רע עין; ולא-ידע, כי-חסר יבאנו.
כח,כג מוכיח אדם אחרי, חן ימצא– ממחליק לשון.
כח,כד גוזל, אביו ואמו–ואמר אין-פשע: חבר הוא, לאיש משחית.
כח,כה רחב-נפש, יגרה מדון; ובטח על-יהוה ידשן.
כח,כו בוטח בלבו, הוא כסיל; והולך בחכמה, הוא ימלט.
כח,כז נותן לרש, אין מחסור; ומעלים עיניו, רב-מארות.
כח,כח בקום רשעים, יסתר אדם; ובאבדם, ירבו צדיקים.
כט,א איש תוכחות, מקשה-ערף– פתע ישבר, ואין מרפא.
כט,ב ברבות צדיקים, ישמח העם; ובמשל רשע, יאנח עם.
כט,ג איש-אהב חכמה, ישמח אביו; ורעה זונות, יאבד-הון.
כט,ד מלך–במשפט, יעמיד ארץ; ואיש תרומות יהרסנה.
כט,ה גבר, מחליק על-רעהו; רשת, פורש על-פעמיו.
כט,ו בפשע איש רע מוקש; וצדיק, ירון ושמח.
כט,ז ידע צדיק, דין דלים; רשע, לא-יבין דעת.
כט,ח אנשי לצון, יפיחו קריה; וחכמים, ישיבו אף.
כט,ט איש-חכם–נשפט, את-איש אויל: ורגז ושחק, ואין נחת.
כט,י אנשי דמים, ישנאו-תם; וישרים, יבקשו נפשו.
כט,יא כל-רוחו, יוציא כסיל; וחכם, באחור ישבחנה.
כט,יב משל, מקשיב על-דבר-שקר– כל-משרתיו רשעים.
כט,יג רש ואיש תככים נפגשו– מאיר עיני שניהם יהוה.
כט,יד מלך שופט באמת דלים– כסאו, לעד יכון.
כט,טו שבט ותוכחת, יתן חכמה; ונער משלח, מביש אמו.
כט,טז ברבות רשעים, ירבה-פשע; וצדיקים, במפלתם יראו.
כט,יז יסר בנך, ויניחך; ויתן מעדנים לנפשך.
כט,יח באין חזון, יפרע עם; ושמר תורה אשרהו.
כט,יט בדברים, לא-יוסר עבד: כי-יבין, ואין מענה.
כט,כ חזית–איש, אץ בדבריו: תקוה לכסיל ממנו.
כט,כא מפנק מנער עבדו; ואחריתו, יהיה מנון.
כט,כב איש-אף, יגרה מדון; ובעל חמה רב-פשע.
כט,כג גאות אדם, תשפילנו; ושפל-רוח, יתמך כבוד.
כט,כד חולק עם-גנב, שונא נפשו; אלה ישמע, ולא יגיד.
כט,כה חרדת אדם, יתן מוקש; ובוטח ביהוה ישגב.
כט,כו רבים, מבקשים פני-מושל; ומיהוה, משפט-איש.
כט,כז תועבת צדיקים, איש עול; ותועבת רשע ישר-דרך.
ל,א דברי, אגור בן-יקה–המשא: נאם הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואכל.
ל,ב כי בער אנכי מאיש; ולא-בינת אדם לי.
ל,ג ולא-למדתי חכמה; ודעת קדשים אדע.
ל,ד מי עלה-שמים וירד,
מי אסף-רוח בחפניו מי צרר-מים בשמלה–
מי, הקים כל-אפסי-ארץ:
מה-שמו ומה-שם-בנו, כי תדע.
ל,ה כל-אמרת אלוה צרופה; מגן הוא, לחסים בו.
ל,ו אל-תוסף על-דבריו: פן-יוכיח בך ונכזבת.
ל,ז שתים, שאלתי מאתך; אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ל,ח שוא ודבר-כזב, הרחק ממני– ראש ועשר, אל-תתן-לי;
הטריפני, לחם חקי.
ל,ט פן אשבע, וכחשתי– ואמרתי, מי יהוה:
ופן-אורש וגנבתי; ותפשתי, שם אלהי.
ל,י אל-תלשן עבד, אל-אדנו: פן-יקללך ואשמת.
ל,יא דור, אביו יקלל; ואת-אמו, לא יברך.
ל,יב דור, טהור בעיניו; ומצאתו, לא רחץ.
ל,יג דור, מה-רמו עיניו; ועפעפיו, ינשאו.
ל,יד דור, חרבות שניו– ומאכלות מתלעתיו:
לאכל עניים מארץ; ואביונים, מאדם.
ל,טו לעלוקה, שתי בנות– הב הב:
שלוש הנה, לא תשבענה; ארבע, לא-אמרו הון.
ל,טז שאול, ועצר-רחם: ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
ל,יז עין, תלעג לאב– ותבז ליקהת-אם:
יקרוה, ערבי-נחל; ויאכלוה בני-נשר.
ל,יח שלשה המה, נפלאו ממני; וארבע (וארבעה), לא ידעתים.
ל,יט דרך הנשר, בשמים– דרך נחש, עלי-צור;
דרך-אניה בלב-ים– ודרך גבר בעלמה.
ל,כ כן, דרך אשה– מנאפת:
אכלה, ומחתה פיה; ואמרה, לא-פעלתי און.
ל,כא תחת שלוש, רגזה ארץ; ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
ל,כב תחת-עבד, כי ימלוך; ונבל, כי ישבע-לחם.
ל,כג תחת שנואה, כי תבעל; ושפחה, כי תירש גברתה.
ל,כד ארבעה הם, קטני-ארץ; והמה, חכמים מחכמים.
ל,כה הנמלים, עם לא-עז; ויכינו בקיץ לחמם.
ל,כו שפנים, עם לא-עצום; וישימו בסלע ביתם.
ל,כז מלך, אין לארבה; ויצא חצץ כלו.
ל,כח שממית, בידים תתפש; והיא, בהיכלי מלך.
ל,כט שלשה המה, מיטיבי צעד; וארבעה, מיטבי לכת.
ל,ל ליש, גבור בבהמה; ולא-ישוב, מפני-כל.
ל,לא זרזיר מתנים או-תיש; ומלך, אלקום עמו.
ל,לב אם-נבלת בהתנשא; ואם-זמות, יד לפה.
ל,לג כי מיץ חלב, יוציא חמאה– ומיץ-אף, יוציא דם; ומיץ אפים, יוציא ריב.
לא,א דברי, למואל מלך– משא, אשר-יסרתו אמו.
לא,ב מה-ברי, ומה-בר-בטני; ומה, בר-נדרי.
לא,ג אל-תתן לנשים חילך; ודרכיך, למחות מלכין.
לא,ד אל למלכים, למואל–אל למלכים שתו-יין; ולרוזנים, או (אי) שכר.
לא,ה פן-ישתה, וישכח מחקק; וישנה, דין כל-בני-עני.
לא,ו תנו-שכר לאובד; ויין, למרי נפש.
לא,ז ישתה, וישכח רישו; ועמלו, לא יזכר-עוד.
לא,ח פתח-פיך לאלם; אל-דין, כל-בני חלוף.
לא,ט פתח-פיך שפט-צדק; ודין, עני ואביון.
לא,י אשת-חיל, מי ימצא; ורחק מפנינים מכרה.
לא,יא בטח בה, לב בעלה; ושלל, לא יחסר.
לא,יב גמלתהו טוב ולא-רע– כל, ימי חייה.
לא,יג דרשה, צמר ופשתים; ותעש, בחפץ כפיה.
לא,יד היתה, כאניות סוחר; ממרחק, תביא לחמה.
לא,טו ותקם, בעוד לילה–ותתן טרף לביתה; וחק, לנערתיה.
לא,טז זממה שדה, ותקחהו; מפרי כפיה, נטע (נטעה) כרם.
לא,יז חגרה בעוז מתניה; ותאמץ, זרועתיה.
לא,יח טעמה, כי-טוב סחרה; לא-יכבה בליל (בלילה) נרה.
לא,יט ידיה, שלחה בכישור; וכפיה, תמכו פלך.
לא,כ כפה, פרשה לעני; וידיה, שלחה לאביון.
לא,כא לא-תירא לביתה משלג: כי כל-ביתה, לבש שנים.
לא,כב מרבדים עשתה-לה; שש וארגמן לבושה.
לא,כג נודע בשערים בעלה; בשבתו, עם-זקני-ארץ.
לא,כד סדין עשתה, ותמכר; וחגור, נתנה לכנעני.
לא,כה עז-והדר לבושה; ותשחק, ליום אחרון.
לא,כו פיה, פתחה בחכמה; ותורת חסד, על-לשונה.
לא,כז צופיה, הילכות (הליכות) ביתה; ולחם עצלות, לא תאכל.
לא,כח קמו בניה, ויאשרוה; בעלה, ויהללה.
לא,כט רבות בנות, עשו חיל; ואת, עלית על-כלנה.
לא,ל שקר החן, והבל היפי: אשה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא,לא תנו-לה, מפרי ידיה; ויהללוה בשערים מעשיה.













