יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטוב,
ושאני עבדך יהיה נפקד בין
הצדיקים, לרחם עליי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי,
ואשר לעמך ישראל.
אתה הוא הזָן את הכול ומפרנס את הכול. אתה הוא השולט על הכול.
אתה הוא השולט על מלכים,
והמלכות שלך הוא. אני עבד
הקב"ה,
שאני משתחווה לפניו ומלפני כבוד תורתו
בכל עת ועת.
לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך,
אלא על אלקים
שבשמיים, שהוא אלקים אמת,
ותורתו אמת, ונביאיו אמת,
ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח,
ולשמו הקדוש והנכבד אני אומר
תשבחות.
יהי רצון מלפניך, שתפתח ליבי
בתורתך,
ותיתן לי בנים זכרים עושי
רצונך,
ותמלא משאלות ליבי, ולב כל
עמך ישראל,
לטוב, לחיים, ולשלום, אמן
.
סודות התפילה הקדיש
,,,,,,,,,ד' פרקים,,,,,,,,
סודות וכוונות הקדישים
עורך ומגיש : רבי דוד קורן
:::::::::::::::::::::
מכאן עד פ"א מיותר והוא
מהדורא בתרא:
והנה נבאר סוד כל הקדישים שבכל תפלה ותפלה,
ושלא בשעת התפלה,
ונבאר עניינם בכללם במקום הזה,
ואח"כ נבאר פרטם, כ"א
וא' במקומו.
ותחלה נבאר ענין מציאות המעשה
הנעשה ע"י הקדיש.
והנה ביארנו לעיל בשער התפלה,
כי התפלה נחלק לד' חלקים,
שהוא, מתחלת הברכות
עד ברוך "שאמר הוא עולם העשיה,
ומברוך "שאמר עד סוף ישתבח הוא עולם היצירה,
ומישתבח עד העמידה הוא עולם הבריאה,
והעמידה עצמה הוא אצילות עד אשרי,
ואשרי עד תפלה לדוד בריאה,
ותפלה
לדוד עד פיטום הקטורת יצירה,
וקטורת עצמה הוא עשיה:
והנה תיקנו קדיש א' בין כל עולם ועולם,
כמ"ש ב"ה.
וטעם הדבר יתבאר לך בהקדמה אחת.
ונתבאר בעניין מיעוט הירח, מה ענין המיעוט,
ושם נתבאר כי ראשונה הייתה
נוקבא של זעיר של אצילות במקומה,
שהוא אחורי החזה של זכר,
נמצא שיעור קומתה כולה, מראשה ועד רגלה,
הוא כשיעור נה"י של הזכר עד סופם.
גם נתבאר איך מתנוצץ
אור של כל
י' ספירות של אצילות בבי"ע,
ואמנם הוא אור המתפשט מהם בלבד
ולא הם בעצמם.
וכבר נודע כי מן תנה"י של ז"א,
נתהווה אור ד' מוחין של נוקבא של ז"א עליונה
אשר באצילות, וכל מציאות הי' ספירות שבה.
ולעולם שיעור קומתה,
הוא בד' ספירות תנה"י של ז"א בלבד,
לכן נקראת ד' כנודע,
וגם ממנה נתהוה אור א' כלול מד' אורות,
וד' אורות אלו נתהוו מתנה"י שבה,
ואלו יורדין ומתלבשין בהיכל העליון הנז',
בז' היכלות אשר בו, כנז"ל.
ואל תחשוב כי תנה"י עצמן של מלכות של אצילות,
הם נעשין מוחין למטה,
רק שמאירים הד' אורות הנז',
והם יורדים למטה בהיכל הנז'
והם הנקראים כסא
כבוד:
והנה בעת מיעוט
הירח
שאמר לה
לכי ומיעטי את עצמך, היה באופן אחר,
כי המלכות הנז', שהייתה תחלה
באחורי הזכר מן החזה ולמטה,
היא עצמה ירדה למטה
בהיכל
קודש "קודשים של בריאה,
ולא נתלבשה
בהיכל עצמו,
אלא באותן הד' אורות שנתהוו מתנאיה שלה,
ונכנסו בהיכל
קודש "קודשים של בריאה,
שהוא בחינת כחב"ד של בריאה עצמה,
ואותם הד' אורות, הם הכסא
כבוד עצמו,
והם נשמות של בריאה,
והם המתלבשים בהיכל ק"ק,
שהוא כחב"ד של בריאה,
ונעשה נשמה תוך כסא הכבוד הזה,
שהוא נשמת הבריאה,
שהם אותם הד' אורות הנז',
שם נתלבשה מלכות של אצילות,
וכן עד"ז בכל הד' עולמות.
אלא שיש שינוי ביניהם,
והוא כי המלכות של אצילות,
כל כללותה וכל י' ספירות שבה,
וכל שיעור קומתה,
שהיה תחלה כשיעור ד' "ספירות של הזכר,
שהם תנה"י באחורים שלהם,
כ"ז ירדה למטה ונתלבשים באותם הד' אורות
הנקרא כסא כבוד,
המתלבשים היכל
קודש "קודשים של בריאה,
שגם הוא בחינה ד' שהם כחב"ד של בריאה.
ושעור קומתה שהיא בד' "ספירות של ז"א,
היא מתלבשת עתה בשיעור קומת הכסא הזה,
שהוא ד' אורות ג"כ,
וגם היא שיעור קומת כל היכל קודש "קודשים,
שגם היא ד', כחב"ד של בריאה. (ח):
הגהה (ח) וז"ס ואראה את ה' יושב על כסא רם
ונשא.
שהוא מלכות של אצילות הנקראת אדנ"י,
והיא יורדת היכל קודש "קודשים של בריאה
ומתלבשת בכסא כבוד הנז',
וזהו על כסא רם ונשא,
שהוא בראש עולם הבריאה.
וז"ש ג"כ יחזקאל ועל
דמות
הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.
דמות דיקא, ולא אדם ממש שהוא ז"א של אצילות,
אלא מלכות בלבד שהיא נקראת דמות כנודע.
ע"כ דברי הר"ן זלה"ה.
בשם מ"ב
:
אמנם המלכות של הבריאה
כאשר ירדה למטה בעולם היצירה,
לא ירד רק חלק
העשירי שבה
בלבד,
שהוא המלכות שבה,
ירדה למטה בהיכל הנקרא קודש "קודשים של יצירה,
ונתלבשה שם.
וכן עד"ז המלכות של עולם היצירה
חלק הי' שבה ירדה ממנה,
ונתלבשה בהיכל קודש "קודשים של עשיה.
א"כ נמצא, שבכל ד' עולמות אבי"ע,
יש בכל עולם מהם ב' בחינות,
א') הוא ענין ו' היכלות תחתונים שבעולם ההוא,
בעלייתם הם עולים ונכללים זה בזה דרך כללות,
ע"ד הנז"ל, שעולין פנימית ג"ת, ומלבישין חיצונית ז"א כו'.
ובחינה הב)' הוא, בחינת היכל קודש "קודשים שבאותו עולם,
שכשהוא עולה ונכלל למעלה,
הוא חוזר להיות ממש בבחי' העולם
של מעלה ממנו,
ע"י המלכות של עולם העליון ההוא,
ע"י שמתלבשת בהיכל העליון
הז' הזה,
והוא ע"ד תוספות שבת בעניין הקליפות נוגה,
כי לפעמים היא קדושה, ולפעמים היא טומאה
והנה מתחלת הברכות עד עתה,
כללנו ו' היכלות תחתונים דעשיה,
דרך כללות זה בזה, כנזכר.
ועתה ע"י הקדיש, עולה למעלה עולם העשיה אל היצירה,
והם ב' מיני העלאות.
כי הנה כל התיקון הנעשה עד עתה,
הוא ו' היכלות העשיה,
ואח"כ מהודו עד ב"ש,
הוא היכל ק"ק דעשיה.
ולכן ע"י הקדיש הזה,
אנו מעלים הז' היכלות,
כי קדיש הוא בחינת העמוד, כנזכר בזוהר פקודי בהיכלות,
ואמר שם, שיש עמוד אחד באמצע כל היכל,
ודרך העמוד ההוא עולה כל היכל בחבירו ונכלל בו.
ובחינת העמוד הזה, הוא בחינת הקדיש,
שאנו אומרים בין כל עולם ועולם. ובקדיש הזה,
אנו מעלים את העשיה אל היצירה,
ולכן יש באמירה יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא וגו' כ"ח
תיבות, וכ"ח אותיות,
כמ"ש למטה באורך
בע"ה.
וע"י הכ"ח אותיות, אנו מעלים ה ו' היכלות,
לפי שלעולם כל בחינת אותיות הם הגבורות,
כנודע בשם ע"ב, שיש בו רי"ו אותיות, כמנין גבורה.
אך התיבות הם ע"ב כמנין חסד,
ולכן ע"י האותיות, אנו מעלים ה ו' היכלות.
וע"י כ"ח תיבות, אנו מעלים היכל ה ז' שבעשיה למעלה.
'''''''''''''''''''''''''''''''''''
והעניין הוא, כי לעולם אין שום יכולת לעלות שום עליה,
אלא בכח שם מ"ב,
והוא המעלה כל עליות שבעולם,
וז"ש בזוהר תרומה, של שם מ"ב סליק ולא נחית כו':
והנה בחי' ה כ"ח הם מילוי המילוי של שם הוי"ה,
שהוא כ"ח אותיות, והוי"ה עצמה הוא מ"ב,
שהוא ד' אותיות הפשוטות,
ועשרה אותיות של המילוי,
וכ"ח של מילוי המילוי,
הרי מ"ב אותיות.
נמצא, כי אלו כ"ח הנזכר, הוא מילוי המילוי,
של מ"ב אותיות בשם הוי"ה,
נמצא כי כל כ"ח, הוא בשם מ"ב:
ולכן הקדיש נרמז בב' הבחינות שהם כ"ח, ומ"ב,
כמ"ש בע"ה. והוא, כי
יש בו ב' מ"ב, וב' כ"ח,
מ"ב וכ"ח של אותיות, ומ"ב וכ"ח של תיבות:
ואלו הם מ"ב וכ"ח של אותיות –
כי ב יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא
כ"ח אותיות,
ובר"ת של "וישתבח "ויתפאר כו' יש ז' ווי"ן, והם עולים מ"ב.
והענין הוא, כי גם שם מ"ב הוא עד"ז,
ז'
שמות באנא בכח,
ובכל שם יש ו' אותיות שהם ז' ווי"ן הנז'.
וכן יש ו' אותיות בכל תיבה, "וישתבח "ויתפאר כו
בווי"ן, ולא ביודי"ן כמו שנוהגין קצת מחכמי דורנו
כי הוא טעות גדול,
לפי שאין עליה אלא בשם מ"ב
דסליק ולא נחית,
ושם ע"ב נחית.
ואמנם הכ"ח תיבות הם שיש מן יהא שמיה רבא וכו'
עד דאמירן
בעלמא, הרי כ"ח.
וצריך לומר לעילא
מן כל ברכתא בב' תיבות,
כדי שיהא כ"ח תיבות,
וגם כי כן הוא לשון התרגום.
הרי נתבאר מ"ב וכ"ח של תיבות, ומ"ב וכ"ח של אותיות:
:::::::::::::::::::::::::::::
וצריך
שתדע,
כי
הנה ד' שמות הם בד' עולמות
אבי"ע - הוי"ה של ע"ב באצילות,
הוי"ה של ס"ג
בבריאה,
הוי"ה של מ"ה
ביצירה,
הוי"ה של ב"ן בעשיה.
והנה בג' הויות ראשונות עשר ספירות
"ממש
יש י' אותיות בכל מילוי מהם,
ולכן יש במילוי מילואו כ"ח אותיות.
אבל בשם ב"ן לא יש רק ט' אותיות,
לכן אין במילוי המילוי כ"ח אותיות,
לכן אין שום עליה ע"י,
רק ע"י ג' הויות ראשונות, כמבואר אצלינו
בדרוש שם מ"ב דד"ע אבי"ע:
ונחזור לעניין כ"ח אותיות הנז' שיש בקדיש זה של הודו, תכוין בהם אל כ"ח אותיות שיש במילוי המילוי
ותכוין להעלות ע"י ו'
היכלות תחתונים דעשיה ביצירה.
ואח"כ תכוין בכ"ח תיבות שיש בקדיש הזה,
ותכוין להעלות בהם את היכל ק"ק של עשיה ביצירה,
שהוא חוזר להיות יצירה ממש ע"י כ"ח הנזכר.
נמצא, כי המ"ב אותיות שהוא גימטריה' של ז' ווי"ן
שיש בוישתבח ויתפאר וכו' כנ"ל.
וכן הכ"ח אותיות שיש יהא שמיה רבא וכו' ,
אלו הם יותר תחתונים,
כי הם נגד מ"ב וכ"ח של מילוי אלפ"ין שיש ביצירה.
אבל המ"ב מבחי' ז' תיבות עצמן של וישתבח כו'
שיש בהם מ"ב אותיות,
וכן הכ"ח תיבות עצמן שיש מן
יהא שמיה רבא וכו' עד
דאמירן
בעלמא,
אלו הם מ"ב וכ"ח יותר עליונים בבחינת הויות דס"ג.
לכן הראשונים נרמזו במ"ב
וכ"ח אתוון,
והשניים נרמזו במ"ב
וכ"ח תיבין, שהם יותר מעולים.
וע"כ במ"ב וכ"ח
דאתוון התחתונים,
אנו מעלים ו' היכלות של עשיה התחתונים,
וע"י מ"ב וכ"ח תיבין העליונים,
אנו מעלים היכל ק"ק דעשיה:
''''''''''''''''''''''''''
ואחר שביארנו ענין זה הקדיש,
נבאר כל שאר הקדישים דרך כללות,
ואח"כ נחזור לבאר דרך פרט ענין הקדיש בביאור גמור.
........................
דע, כמו שביארנו בזה הקדיש של אחר הקרבנות,
שיש בו ב' מ"ב וכ"ח.
וע"י מ"ב וכ"ח ראשונים של
אותיות,
אנו מעלים ו' היכלות של עשיה התחתונים,
אל היצירה,
כך בין כל עולם
ועולם
יש בחי' העמוד הזה שהוא הקדיש,
כי דרך העמוד הזה עולה כל א'
ונכלל בחבירו ע"ד הנז' בעשיה. כיצד,
הרי אח"כ בין ישתבח ליוצר
יש קדיש א',
ויש בו ג"כ מ"ב וכ"ח דאתוון
ודתיבין,
של אתוון להעלות ו' היכלות
דיצירה,
ודתיבין להעלות היכל ק"ק
דיצירה בבריאה.
והנה בין עולם הבריאה לעולם האצילות
לא תקנו קדיש,
והטעם, לפי שכבר ביארנו למעלה,
שיש הפרש בין עולם האצילות לשאר
העולמות,
כי בשאר העולמות אין המלכות שבעולם ההוא מתלבשת
בראש העולם שלמטה ממנו,
רק חלק הי' שבה בלבד.
אבל המלכות של אצילות כולה ירדה
למטה בראש הבריאה, ואין לך קשר גדול מזה,
וא"צ להעלות את הבריאה,
כי היא קשורה עם מלכות דאצילות:
ונבאר הקדישים שלאחר העמידה.
כי הנה תיכף אחר העמידה קודם אשרי,
אנו אומרים קדיש.
והענין הוא, כי כל הקדישים של קודם העמידה,
היה להעלות כל העולמות למעלה,
כדי
שיוכללו כל העולמות בעולם האצילות לעשות זיווג העליון, ואז בעת הזיווג ההוא,
אין שם רק יחוד ת"ת ומלכות לבדם,
וכל שאר העולמות, הם עושים כדמות כנפיים להם,
בסוד אגן הסהר, הנז' במאמר של סתרי האותיות של
הזוהר כת"י.
ואחר אשר נעשה זיווג העליון,
אנו צריכין לחזור ולהעלות העולמות,
כדי שיקבלו אותו השפע הנשפע
ע"י הזיווג,
לכן אנו אומרים קדיש זה אחר העמידה,
שאז הוא עת זיווג העליון,
כדי לכלול פעם אחרת הבריאה
באצילות,
כדי לקבל שפע הזיווג ההוא.
ואז מקבלת שפע ההוא, שהוא תוספות קדושה,
של ובא לציון גואל.
ואח"כ קדיש אחר, כדי לכלול היצירה בבריאה,
ואז היצירה הוא ענין תפלה לדוד.
ואח"כ קדיש אחר, כדי לכלול העשיה ביצירה,
ע"י הקדיש ההוא, ואז העשיה הוא פיטום הקטורת.
והרי נשלמה התפלה:
אבל ענין הקדיש בתרא אינו מכלל התפלה,
כי הרי כבר עלו כל העולמות כנזכר,
אבל הוא נקרא קדיש יתום,
ששם הוא בחי' המתים שבעולם העשיה.
וביאורו הוא, כדי להעלות כל הנפשות והנשמות שבעולם העשיה, בסוד תחיית המתים,
והנה ע"ד שביארנו באלו
הקדישים של תפלת השחר,
כך הם הקדישים של תפילת מנחה וערבית,
כמ"ש במקומו.
ויש עוד קדישים שהם באמצע היום,
בקריאת ס"ת ועל הדרשה,
והוא נקרא קדיש דאגדתא, וגם ענינו ע"ד
הנז'.
אבל יש בו חילוק,
כי אם הקריאה היתה ביום במקרא,
שהוא בעשיה,
לכן הקדיש יהיה בכוונת ב'
מ"ב וב' כ"ח,
א' של
מ"ה דיצירה,
וא'
של ס"ג דבריאה.
ואם הקריאה הייתה של משנה ואגדה
או הלכה,
שהם ביצירה ובבריאה,
הקדיש יהיה בכוונת ב' מ"ב
וב' כ"ח,
א' של
ס"ג,
וא' של ע"ב,
שהם מבריאה ואצילות.
ואם הקריאה היא של קבלה שהם באצילות,
הקדיש יהיה בכוונת ב' מ"ב
וב' כ"ח,
א' של
ע"ב של נוקבא של אצילות,
וא'
של ע"ב דכורא של אצילות, שהוא ז"א:
ונחזור עתה לבאר שאר כוונת
הקדיש הזה של הודו,
וממנו יתבאר כל שאר הקדישים
כולם.
דע, כי לעיל אמרנו כי ב' מ"ב
וב' כ"ח שיש בזה הקדיש,
שהם של מ"ה ושל ס"ג,
והם להעלות ו' היכלות תחתונים דעשיה,
ולהעלות
היכל ק"ק
ופ"א שמעתי באופן זה,
ונ"ל שהוא עיקר.
כי הנה טרם הקדיש כבר נכלל העשיה ביצירה,
אבל עדיין לא קבלה הג"ר של עשיה מיצירה
רק בחי' נפש של היצירה בלבד,
ואנו צריכין עתה לתת להם בחי' רוח ממש של היצירה.
והוא באופן זה, כי הנה ע"י
מ"ב וכ"ח
אותיות
של הקדיש,
אשר כוונתם הם אל
שם
מ"ב
וכ"ח של הויה של אלפי"ן של יצירה,
נמשך רוח של היצירה אל ג"ר של עשיה שעלו שם.